HE198–10תצוגה מקדימה של הסיפור
אריאל ומכשירי השמיעה
שְׁמִי אֲרִיאֵל וַאֲנִי תַּלְמִיד בְּכִתָּה ג'. אֲנִי מַרְכִּיב מִכְשִׁירֵי שְׁמִיעָה בִּשְׁתֵּי הָאׇזְנַיִם שֶׁלִּי, וְהֵם עוֹזְרִים לִי לִשְׁמֹעַ טוֹב יוֹתֵר. בְּהַפְסָקָה אֲנִי אוֹהֵב לְשַׂחֵק עִם הַחֲבֵרִים. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר. זֶה כֵּיף לָרוּץ וּלְבָעֹט בַּכַּדּוּר.
כְּשֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה רַעַשׁ בַּחוּץ, לִפְעָמִים קָשֶׁה לִי לִשְׁמֹעַ. יְלָדִים צוֹעֲקִים, רָצִים, וְהַכַּדּוּר נוֹפֵל עַל הָרִצְפָה – כָּל זֶה עוֹשֶׂה רַעַשׁ רַב. גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ לִי אֶת הַמִּכְשִׁירִים, הָרַעַשׁ יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתִי. הַיּוֹם בְּהַפְסָקָה שִׂחַקְנוּ כַּדּוּרֶגֶל. נוֹעַם, חָבֵר שֶׁלִּי, קָרָא לִי מֵרָחוֹק: "אֲרִיאֵל, תַּעֲבִיר!" אֲבָל אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ טוֹב כִּי הָיָה הַרְבֵּה רַעַשׁ. הוּא קָרָא שׁוּב וְשׁוּב, וְאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי מָה הוּא אוֹמֵר.
כַּמָּה יְלָדִים כָּעֲסוּ עָלַי. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לֹא מַקְשִׁיב. אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי עָצוּב כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ, אֲבָל זֶה הָיָה קָשֶׁה. הַמּוֹרֶה גִּלְעָד רָאָה שֶׁאֲנִי עָצוּב וְנִגַּשׁ אֵלַי. הוּא דִּבֵּר אִתִּי בְּשֶׁקֶט וְהִסְבִּיר לִי שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר. "כְּשֶׁקָּשֶׁה לְךָ לִשְׁמֹעַ, אַתָּה יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵהַחֲבֵרִים לְדַבֵּר אֵלֶיךָ מִקָּרוֹב יוֹתֵר," הוּא אָמַר.
גִּלְעָד עָזַר לִי לְהַסְבִּיר לַחֲבֵרִים. הוּא אָמַר לָהֶם: "כְּשֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה רַעַשׁ, אֲרִיאֵל צָרִיךְ שֶׁתִּגְּשׁוּ אֵלָיו וּתְדַבְּרוּ בְּקוֹל בָּרוּר." הַחֲבֵרִים הֵבִינוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם מְצַטְעֲרִים. נוֹעַם נִגַּשׁ אֵלַי וְחִיֵּךְ. "סְלִיחָה אֲרִיאֵל, אֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי," הוּא אָמַר. "בַּפַּעַם הַבָּאָה אֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וַאֲדַבֵּר יוֹתֵר לְאַט." אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב יוֹתֵר.
