HE56–8תצוגה מקדימה של הסיפור
אליה וליה
אֶלְיָה וְלִיָּה הָיוּ חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת מֵהַגָּן. כָּל יוֹם הֵן שִׂחֲקוּ יַחַד בַּחָצֵר וְאָכְלוּ אֲרוּחַת עֶשֶׂר.
לְכָל אַחַת הָיָה סוֹד גָּדוֹל שֶׁלֹּא סִפְּרָה לַחֲבֵרָה שֶׁלָּהּ. אֶלְיָה וְלִיָּה הָיוּ גִּבּוֹרוֹת עַל בַּסֵּתֶר!
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁחָתוּל נִתְקַע עַל הָעֵץ, שְׁתֵּיהֶן קָפְצוּ לְעֶזְרָה.
הֵן רָאוּ זוֹ אֶת זוֹ עַל הָעֵץ עִם גְּלִימוֹת הַגִּבּוֹרוֹת!
״אַתְּ גַּם גִּבּוֹרַת עַל?״ שָׁאֲלוּ יַחַד, וְצָחֲקוּ.
מֵאוֹתוֹ יוֹם הֵן הָיוּ צֶוֶת גִּבּוֹרוֹת הֲכִי טוֹב בָּעִיר.
הֵן הִבִּינוּ שֶׁחֲבֵרוּת אֲמִתִּית חֲזָקָה יוֹתֵר כְּשֶׁעוֹבְדִים בְּיַחַד.
אֶלְיָה וְלִיָּה הִמְשִׁיכוּ לְהַצִּיל וּלְעַזֵּר, תָּמִיד יַחַד!
