HE11–13Story preview
dfgfdsg
מיקה ואומר מצאו דלת קטנה מאחורי הספרייה בבית הספר, עם שלט דהוי: “לא להיכנס”. סקרנות דגדגה להם באצבעות, והם לחצו יחד על הידית.
מאחורי הדלת חיכתה מעבדה סודית, מלאה צינורות נוצצים, גלגלי שיניים, ומדפים עם בקבוקים בצבעי קשת. האורות זמזמו ברכות, כאילו המקום לוחש סודות.
פתאום קפץ מתוך קופסה גמדון קטן עם כובע ירוק ומשקפיים עגולים. “אני נרי הגמדון,” הוא אמר, “ושמרתי על הניסויים כאן כבר מאות שנים!”
מיכל ודוד הצטרפו דרך פתח אוורור קטן שהם מצאו במסדרון. “אל תדאגו,” אמרה מיכל, “אנחנו רק רוצים ללמוד.”
נרי הוביל אותם לשולחן ובו מכונה מוזרה עם כפתור אדום. “זו מכונת ההמצאות,” הוא הסביר, “אבל היא עובדת רק כשמשתפים פעולה ולא מתווכחים.”
רוני התלהב ולחץ כמעט על הכפתור, אבל עדי עצרה אותו. “קודם נקשיב להוראות,” היא לחשה, ואומר הנהן ברצינות.
הם החליטו להמציא משהו שיעזור בבית הספר: עפרון שלא נשבר אף פעם. מיקה ספרה בקול, דוד החזיק את המד, מיכל קראה את התוויות, ועדי ערבבה בזהירות.
כשהכול היה מוכן, נרי סימן להם ללחוץ יחד. הם לחצו, והמעבדה הבהבה כמו כוכב נופל, ואז—פוף!—יצא עפרון זהב קטן ונוצץ.
“הצלחתם!” קרא נרי. “כי עבדתם כצוות.”
לפני שיצאו, נרי נתן להם פתק עם משפט אחד: “סוד גדול נשמר בלב טוב.” הם חזרו לספרייה בשקט, עם העפרון בכיס וחיוך שמרגיש כמו קסם.
