שִׁירָה וְהַדְּרָקוֹן הַיָּרֹק

שִׁירָה וְהַדְּרָקוֹן הַיָּרֹק

שִׁירָה הַמְּכַשֵּׁפָה הַחֲמוּדָה טִיְּלָה בַּיַּעַר הַקָּרוֹב לְבֵיתָהּ. הִיא לָבְשָׁה אֶת הַשִּׂמְלָה הַסְּגֻלָּה וְהַכְּתֻמָּה שֶׁלָּהּ וְחִפְּשָׂה עֲשָׂבִים קְסוּמִים לְשִׁיעוּר הַקְּסָמִים.

לְפֶתַע, שָׁמְעָה שִׁירָה רַעַשׁ מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים. הִיא נִבְהֲלָה קְצָת, אֲבָל הָיְתָה גַּם סַקְרָנִית מְאוֹד. בְּזֶהִירוּת, הִיא הִתְקָרְבָה לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה שָׁם.

שָׁם, בֵּין הָעֵצִים, יָשַׁב דְּרָקוֹן יָרֹק וְחָמוּד בְּשֵׁם עָנָן. הוּא נִרְאָה עָצוּב וּבוֹדֵד. שִׁירָה חִיְּכָה אֵלָיו וְשָׁאֲלָה: "שָׁלוֹם, מַדּוּעַ אַתָּה עָצוּב?"

עָנָן סִפֵּר לָהּ שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ לְהַדְלִיק אֵשׁ כְּמוֹ שְׁאָר הַדְּרָקוֹנִים. כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ צוֹחֲקִים עָלָיו. שִׁירָה חָשְׁבָה רֶגַע וְאָמְרָה: "אֲנִי יְכוֹלָה לְעַזֹּר לְךָ!"

הִיא הוֹצִיאָה אֶת שַׁרְבִיט הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה מִלִּים קְסוּמוֹת. פִּתְאוֹם, עָנָן הַדְּרָקוֹן הִרְגִּישׁ חֹם נֶחְמָד בַּגָּרוֹן. הוּא פָּתַח אֶת הַפֶּה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֵשׁ יְפֵהפִיָּה בְּצֶבַע כָּחֹל!

עָנָן הָיָה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ! הוּא הוֹדָה לְשִׁירָה מֵעֹמֶק הַלֵּב. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם, שִׁירָה וְעָנָן הָיוּ חֲבֵרִים הַכִּי טוֹבִים, וְעָנָן לִמֵּד אֶת שִׁירָה לִרְכֹּב עַל גַּבּוֹ לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם.

הַיַּעַר הָיָה מָלֵא בְּצְחוֹק וּבְשִׂמְחָה, וְהַשְּׁנַיִם חָיוּ הַרְפַּתְקָאוֹת נִפְלָאוֹת יַחַד. שִׁירָה לִמְּדָה שֶׁחֲבֵרוּת אֲמִתִּית הִיא הַקֶּסֶם הַכִּי חָזָק בָּעוֹלָם!