שני ילדים שרוצים להרוס את העולם

שני ילדים שרוצים להרוס את העולם

יונתן ונועה ישבו על הספסל בחצר בית הספר ברעננה, זועפים ועצבניים. "זהו, החלטתי," אמר יונתן בקול נחוש. "אני רוצה להרוס את העולם!" נועה הנהנה בראשה בהסכמה. "גם אני! העולם הזה הכי גרוע. בגלל המבחן במתמטיקה שנכשל לי, אמא לא נתנה לי לשחק במחשב כל השבוע." "ובגללי שאיחרתי פעם אחת לאימון כדורסל, המאמן לא נתן לי לשחק במשחק החשוב," הוסיף יונתן בכעס. "אז איך נעשה את זה? איך הורסים עולם?" הם ישבו בשקט כמה דקות, מנסים לחשוב. "אולי... נפסיק לעשות שיעורי בית?" הציעה נועה בהיסוס. "אז כל בתי הספר ייסגרו והעולם יקרוס!" "לא, זה לא מספיק חזק," אמר יונתן. "אולי נשכנע את כולם להפסיק לאכול חומוס? בלי חומוס, ישראל לא יכולה להתקיים!"

בדיוק אז ניגשה אליהם גב' כהן, המורה האהובה שלהם למדעים. "שלום ילדים, נראה שאתם עסוקים בתכנון משהו חשוב," היא אמרה בחיוך. "על מה אתם מדברים?" יונתן ונועה הביטו זה בזה ובושה מעט. "אנחנו... רוצים להרוס את העולם," אמרה נועה בשקט. "הכל כל כך לא הוגן!"

"אממ... כולם יהיו עצובים?" ניחש יונתן. "לא יהיו יותר משחקי כדורסל. או פיצה. או... חברים." נועה פתאום הבינה משהו. "רגע, אם נהרוס את העולם, גם הדברים הטובים ייעלמו! לא יהיו עוד טיולים עם המשפחה, או הפסטיבל של הגלידה בקיץ, או..." "או הסדנה למדע שאנחנו עושים ביחד כל יום רביעי," הוסיפה גב' כהן. "העולם לא מושלם, אבל בו יש המון דברים נפלאים. אולי במקום להרוס, אפשר לתקן?"

"יונתן חשב רגע. "אולי אני יכול לדבר עם המאמן ולהבטיח שלא אאחר יותר. ואולי אפילו אעזור לסדר את הציוד אחרי האימונים." "ואני אבקש מגב' לוי עזרה במתמטיקה במקום להתעצבן," אמרה נועה. "אולי העולם לא כל כך נורא, הוא פשוט לפעמים קשה." גב' כהן חייכה. "עכשיו אתם חושבים כמו אנשים חכמים. לשנות את העולם לטובה זה הרבה יותר קשה מלהרוס אותו, אבל גם הרבה יותר מתגמל."

"יונתן ונועה קמו מהספסל, מרגישים הרבה יותר טוב. "בואי נלך לשחק כדורסל," אמר יונתן. "ומחר נתחיל לתקן את העולם, צעד אחר צעד."