עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת וִיצִיאַת מִצְרַיִם

עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת וִיצִיאַת מִצְרַיִם

לִפְנֵי אֲלָפֵי שָׁנִים, עַם יִשְׂרָאֵל חָי בְּמִצְרַיִם בְּעַבְדוּת קָשָׁה. הֵם בָּנוּ עָרִים וּפִירָמִידוֹת תַּחַת שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת, וְהַמִּצְרִים הִתְנַהֲגוּ אֲלֵיהֶם בְּאַכְזָרִיּוּת.

יוֹם אֶחָד, הָאֱלֹהִים קָרָא לְמֹשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר. "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְאֱמֹר לוֹ: שַׁלַּח אֶת עַמִּי!" אָמַר הָאֱלֹהִים. מֹשֶׁה פָּחַד, אֲבָל הוּא הִסְכִּים לָלֶכֶת יַחַד עִם אָחִיו אַהֲרֹן.

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הִגִּיעוּ אֶל הֵיכַל פַּרְעֹה הַמְפֹאָר. "שַׁלַּח אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לַחָפְשִׁי!" אָמַר מֹשֶׁה בְּקוֹל נָחוּשׁ. אֲבָל פַּרְעֹה הִצְחִיק וְסֵרֵב: "לֹא אֲשַׁלֵּחַ אוֹתָם! אֲנִי זָקוּק לַעֲבָדִים שֶׁלִּי."

אָז הִתְחִילוּ הַמַּכּוֹת. הַמַּיִם בַּיְאוֹר הִפְכוּ לְדָם אָדֹם, וְהַדָּגִים מֵתוּ. אַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ צְפַרְדְּעִים רַבּוֹת שֶׁקִּפְּצוּ בְּכָל מָקוֹם – בַּבָּתִּים, בַּמִּטּוֹת וְאֲפִלּוּ בְּתַנּוּרֵי הָאֲפִיָּה! פַּרְעֹה רָאָה אֶת הַצָּרוֹת, אֲבָל לִבּוֹ הָיָה קָשֶׁה. כִּנִּים קְטַנּוֹת עָקְצוּ אֶת כֻּלָּם, וְעָרוֹב (תַּעֲרֹבֶת שֶׁל חַיּוֹת פֶּרַע) מִלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ. הַבְּהֵמוֹת שֶׁל הַמִּצְרִים חָלוּ, וּשְׁחִין (פְּצָעִים כּוֹאֲבִים) הוֹפִיעוּ עַל גּוּפָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים.