HE47–9Story preview
עכבר והתלמיד
בוקר שטוף שמש בבית הספר היסודי דיוויד, מיקה נכנסה לכיתתה בהתרגשות לקראת היום שמצפה לה. כשהתיישבה ליד שולחנה ופרקה את ספריה, רשרוש עדין משך את תשומת ליבה מאחורי החדר.
סקרנית, מיקה הסתכלה מקרוב וראתה את העכבר הקטן והחמוד ביותר מתחמק מאחורי תיק גב פתוח. "שלום לך!" מיקה לחשה, מבינה שהמבקרת הקטנה מחפשת הרפתקה משלה.
העכבר, שמיקה מיד קראה לו מצה, רץ מתיק לשקית, משאיר אחריו שובל קטן של סקרנות. "אל תפחד, מצה," אמר רוני, החבר הכי טוב של מיקה, שגם הוא הבחין במעשי השטויות של מצה.
ביחד, מיקה ורוני החליטו לעודד בעדינות את חבריהם לכיתה להצטרף למשלחת של מצה מבלי להפחיד את החוקר הקטן. "תדמיין את מצה כאורח הקטן שלנו!" הציע עדי, מחייך חיוך רחב לרעיון.
התרגשות מילאה את הכיתה כשכולם לחשו תוכניות בהפסקה איך להקים מסלול מכשולים קטן למצה. מיכאל יצר מבוך בעזרת עפרונות צבעוניים ומנהרות נייר, והניח אותו בזהירות על הרצפה.
בקרוב, מצה הציץ בהיסוס מאחורי התיק של עומר והבחין במבוך הצבעוני. מתנודד בין סווטשירטים, מצה רץ אל המבוך, מצפצף בשמחה.
במהלך ההרפתקה הספונטנית הזו, כל שביל מבוך היה מנוקד בשאריות קטנות של קרקרים שחולקו בנדיבות על ידי גל. מצה רץ למצוא את דרכו בעוד מיקה דאגה שכולם יכבדו את האורח שלהם בהתבוננות שקטה.
כשהפעמון צלצל, סימן שהשיעור הסתיים; מצה נראה מרוצה מהמסע הקצר שלו, רץ בשמחה מהדלת האחורית. "אנחנו צריכים לקרוא לתקופת ההרפתקאות הזו בפעם הבאה!" הכריז רוני בהתלהבות, כשהתלמידים נופפו למצה הסקרנית לשלום.
