ספר של הצ׳אט

מיכל ואורי עמדו בחדר הבקרה של חללית 'כוכב-1' והביטו דרך החלון הגדול. בחוץ היה חלל שחור, ובו נקודות אור קטנות כמו סוכריות נוצצות.

פתאום נדלקה נורה צהובה, ואז עוד אחת שחורה על הלוח. 'מוזר,' אמר אורי, 'המחשב מצייר לנו צהוב ושחור בכל מקום.'

באותו רגע נשמע 'פווווש!' ליד החללית, ומשהו ענקי חלף מול החלון. זה היה דרקון בחלל, עם קשקשים בצבעים צהוב ושחור כמו דבורה, וזנב ארוך שמתפתל כמו סרט.

'שלום!' קרא הדרקון בקול עמוק אבל נחמד. 'קוראים לי זוהר-זנב, ואני שומר על מסלול האסטרואידים.'

מיכל בלעה רוק. 'דרקון... בחלל?' הדרקון צחק: 'גם דרקונים אוהבים הרפתקאות, רק שכאן אין עשן—יש אבק כוכבים!'

פתאום נשמע צפצוף חזק. מסך המפה הראה שדה אסטרואידים מתקרב, והחללית שלהם עמדה להיתקע באמצע.

'אני יכול לעזור,' אמר זוהר-זנב, ופרש כנפיים צהובות-שחורות רחבות. הוא עף מסביב לאסטרואידים וסימן שביל בטוח: צהוב ל'כן', שחור ל'לא'.

אורי הבין ראשון. 'צהוב זה לעבור, שחור זה לעצור!' מיכל הנהנה והחלה לנווט לפי הסימנים.

החללית החליקה בין הסלעים כמו דג במים, ורק כמה גרגירי אבק נגעו בחלון. כשהם יצאו מהשדה, מיכל נשמה סוף-סוף.

'תודה, זוהר-זנב!' קראו יחד. הדרקון קרץ: 'תזכרו—בחושך של החלל, צהוב ושחור יכולים להיות שפת סימנים מצוינת.'

לפני שנעלם אל תוך הערפל הכוכבי, הוא השאיר מאחוריו ניצוץ צהוב קטן. על המסך הופיעה הודעה: 'אומץ + חוכמה = דרך בטוחה'.