ספר של הצ׳אט

בתחילת הסיפור הייתה ממלכה כמעט רגילה בשם נפולי. היא הייתה קסומה, אבל האנשים בה אהבו דברים פשוטים: מוזיקה טובה, עוגות מתוקות וחברים שמחים.

יום אחד הכריז המלך: „מחר עושים מסיבה גדולה בכיכר!”

כולם התחילו לתלות דגלים צבעוניים, להבריק פנסים נוצצים, ולבנות במה לריקודים.

דוד ומיכל עזרו לקשט את השערים בענפי יסמין ריחניים.

מיקה וגל הכינו שרשרת כוכבים מנייר כסף, ואומר ואדי ציירו שלט ענקי: „ברוכים הבאים למסיבה של נפולי!”

הזמנות נשלחו לכל אחד: לאופים, לנגנים, לשומרים ואפילו לחתולים שמדברים.

באותו רגע, בתוך יער סגול ליד הממלכה, ישבה המכשפה ניניוס בבקתה שלה.

“מסיבה… בלי להזמין אותי?” היא לחשה בקול שהרעיד את ספל התה.

בלילה, ניניוס עפה על מטאטא שחור מעל נפולי.

בבוקר המסיבה כולם התאספו, אבל משהו היה מוזר.

“מה קרה לממלכה שלנו?” שאל דוד.

מיכל התכופפה ליד הפנס ואמרה: “זה מרגיש כמו קסם עצוב.”

מיקה נזכרה בסיפור ישן שסבתא סיפרה.

רוני פתחה שוב את הרשימה, והפעם העיניים שלה התרחבו.

“אוי לא… לא הזמנו את ניניוס!” היא קראה, ואדי שם יד על המצח: “ברור שהיא נפגעה.”

אומר אמר בשקט: “אפשר לתקן. לא עם עוד דגלים, אלא עם מילה טובה.”

ניניוס עמדה עם ידיים שלובות.

“טעינו. שכחנו להזמין אותך, וזה לא היה הוגן.”

מיקה הוציאה הזמנה חדשה, נוצצת, שעליה כתוב: “לניניוס, באהבה.”

ניניוס חייכה חיוך קטן, ובמקום לחש כועס היא לחשה לחש חם.

כולם חזרו לכיכר יחד עם ניניוס.

בסוף הערב אמר המלך: “בממלכת נפולי, קסם הכי חזק הוא כשאף אחד לא נשאר בחוץ.”