HE512–14Story preview
באי סודי, בתוך Magical wood, גר דרקון גדול בשם דויד. כולם פחדו מהקשקשים שלו, אבל החיות ידעו שהוא בעצם שומר היער.
לדויד היה בן קטן וסקרן בשם עומר, דרקון-צעיר עם כנפיים שמנצנצות כמו עלים אחרי גשם. עומר אהב לעוף בין העצים ולברך את כל היצורים הקסומים.
יום אחד מיכל, שועלה לבנה עם זנב כמו ענן, רצה אליהם בפחד. “הקוסם האפל רוני מתקרב!” היא לחשה, “הוא רוצה להפוך את היער לאבן.”
דויד פרש כנפיים ענקיות וחסם את שביל הערפל, כדי לעצור את רוני. אבל הקוסם שלח כדורי צל ושאג: “האי יהיה שלי!”
עומר הסתתר מאחורי גזע עץ עתיק, והקשיב לרוח של היער. הוא שמע את הלחישה: “האביב נמצא בלב של מי שמגן, לא בלב של מי שכובש.”
עומר עף אל מעיין קטן, שם חיכתה לו גל, פיה זעירה עם פעמון כסף. היא נתנה לו עלה-קסם ואמרה: “זה יאיר רק אם תחשוב על החיות, לא על הפחד.”
כשרוני הרים את המטה שלו, עומר יצא מהצללים והניח את העלה מולו. אור ירוק-זהוב פרץ כמו זריחה בין העצים, והצללים התחילו להתכווץ.
דויד נפל על ברכיו מעייפות, אבל עומר קרא בקול: “זה הבית של כולם!” החיות—קיפודי ירח, ציפורי נחל וארנבות ניצוץ—הצטרפו ושאגו יחד.
האור מילא את Magical wood, ורוני נסוג לאחור עד שנעלם בערפל. האבן על האדמה נסדקה וחזרה להיות אדמה חמה ורכה.
דויד חיבק את עומר בכנפיו ואמר: “הצלת את האי.” עומר חייך, ובאותו ערב כל החיות רקדו בין העצים, כי היער הקסום נשאר בטוח—בזכות לב אמיץ של דרקון קטן.
אדרכון האמיצ
