ספר של הצ׳אט

איתן אמלך הגיע עם מיכל ועומר לסירה קטנה שהתנדנדה על הגלים. מולכם הופיע אי הפיראטים, עם דקלים גבוהים ודגל שחור שמתנופף ברוח.

כשהם ירדו לחוף, הם שמעו צחוק מוזר בין השיחים. פתאום קפץ החוצה קוף קטן עם כובע פיראטים אדום, ועיניו נצצו כמו מטבעות.

"אני בּוּבּוּ!" אמר הקוף וקיפץ על כתפו של איתן אמלך. "אם אתם מחפשים אוצר, תצטרכו קודם ללמוד לקרוא סימנים כמו פיראטים אמיתיים!"

בובו הוביל אותם לשביל של אבנים, ועל כל אבן היה ציור קטן: כוכב, גל, ותוכי. מיכל ספרה בקול את הסימנים, ועומר שם לב שהגלים מצוירים תמיד ליד דקל כפוף.

מאחורי הדקל הכפוף הם מצאו בקבוק זכוכית עם מפה מגולגלת. על המפה היה כתוב: "שלושה צעדים צפונה, שניים מזרחה, וחפשו את האבן עם הכוכב."

איתן אמלך צעד בזהירות וספר בקול, כדי שלא יתבלבלו. כשהגיעו לאבן עם הכוכב, בובו מחא כפיים והצביע על ערימה קטנה של חול.

הם חפרו יחד עם מקל שמצאו, ולאט לאט נחשפה תיבה מעץ. התיבה לא הייתה נעולה, אבל הייתה עליה חידה: "מה שייך לכולם ומתרבה כשמחלקים אותו?"

"ידע!" קראה מיכל, והם הרימו את המכסה. בפנים היו ספרון קטן, מצפן נוצץ, וצמידים עשויים צדפים.

בובו קפץ בשמחה ואמר: "האוצר הכי גדול הוא מה שלומדים בדרך!" איתן אמלך חייך, והם הפליגו הביתה עם מצפן חדש ועם הרפתקה בלב.

אמתמון