ספר של הצ׳אט

ביער הגדול גרה אוריאן פיית היער, עם כנפיים נוצצות וצחוק שמדגדג את העלים.

יום אחד הגיעו ליער דוד, מיכל וגל לטיול קצר אחרי בית הספר. פתאום הם שמעו בכי קטן בין השיחים.

בין הענפים הסתבך קיפוד קטן בשם רוני, והמחטים שלו נתקעו בקוצים.

אוריאן רפרפה לידו בעדינות ואמרה: "צריך כוח של לב, לא רק ידיים".

דוד רצה למשוך מיד, אבל מיכל עצרה אותו: "בואו נחשוב".

גל הביא מים בבקבוק, ואוריאן הראתה איך להרטיב את הקוצים כדי שיתרככו.

אז הגיע רגע האומץ: דוד החזיק ענף כדי שלא יזוז, מיכל גזרה בעדינות את הקוצים עם מספריים קטנות, וגל דיבר לרוני בקול רגוע.

רוני נשם עמוק ולא זז, למרות שפחד.

כשהקיפוד השתחרר, הוא רץ כמה צעדים וחזר לגעת באפם של הילדים.

אוריאן אמרה: "גבורה היא לעשות את הדבר הנכון גם כשמפחיד".

אבל אז נשמעה קריאה חדשה—גור שועל נפל לבור בוץ ליד השביל.

אוריאן קראה לעומר ועדי שעברו ביער, וכולם עבדו יחד כמו צוות.

הם מצאו ענף ארוך, קשרו אליו צעיף, והושיטו לגור השועל כמו סולם.

עדי ספרה עד שלוש, והגור טיפס, מתלכלך וצוחק.

בסוף היום אוריאן פיזרה אבקת אור על האדמה ואמרה: "חברות וטוב לב עושים את היער בית".

הילדים חזרו הביתה עם לב חזק, ועם סוד קטן: ביער, כל אחד יכול להיות גיבור.