סבתא

סבתא

יום אחד קיבלו מיקה וגל הודעה מפתיעה בטלפון: "אני באה לבקר אתכם באי!" כתבה סבתא רחל. מיקה קיפצה משמחה וגל צעק, "יש! סבתא באה עם הבישולים שלה!"

המעבורת הקטנה התקרבה אל המזח, והרוח נשבה קלות. סבתא רחל ירדה לאט, עם מטפחת צבעונית על הראש ותיק גדול ביד. "ילדים שלי!" קראה, ופתחה זרועות לחיבוק ענקי וריחני של תבלינים.

"מה הבאת לנו, סבתא?" שאל גל בסקרנות. סבתא חייכה בעיניים מחייכות לא פחות מהפה. "הבאתי את כל הטעמים מהבית, כדי שהאי שלכם יריח כמו חיבוק."

בבית הקטן שעל החוף פתחה סבתא את התיק הגדול. היו שם קופסאות מלאות קובה, לביבות תפוחי אדמה, עוגיות שומשום, וגם צנצנת קטנה עם ריבה אדומה. המטבח התמלא ריח חם ומתוק.

"אני רוצה לעזור!" אמרה מיקה, וגל הנהן. סבתא נתנה לכל אחד כף עץ ואפרון צבעוני ואמרה, "במטבח שלי כולם שפים. אין דבר כזה רק להסתכל."

הם ערבבו, טעמו וצחקו, וכמעט שברחו להם כמה לביבות מהמחבת מרוב קפיצות. סבתא לימדה אותם איך לפזר מלח בזהירות, כאילו הוא שלג עדין. "קצת יותר מדי והכל נהיה ים מלוח," הזהירה בחיוך.

כשהאוכל היה מוכן, יצאו שלושתם אל החוף עם שמיכה משובצת. הגלים נגעו בחול ברכות, והשמש ציירה שביל זהב על הים. "זה הפיקניק הכי טעים בעולם," אמר גל בפה מלא.

"לא בגלל האוכל," אמרה מיקה, "בגלל שסבתא פה." סבתא ליטפה להם את הראש ואמרה, "איפה שאתם – שם הבית שלי." וברוח הערב השקטה, האי הקטן הרגיש פתאום גדול ומלא אהבה.