HE229–12Story preview
משה בתיבה על נהר הנילוס
בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לִפְנֵי אֲלָפֵי שָׁנִים, גָּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּעֲבָדִים. פַּרְעֹה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, פָּחַד שֶׁהֵם יִהְיוּ חֲזָקִים מִדַּי, וְהוֹצִיא פְּקֻדָּה נוֹרָאָה: כָּל תִּינוֹק זָכָר שֶׁיִּוָּלֵד יוּשְׁלַךְ לַנִּילוּס.
בְּבַיִת קָטָן, אִשָּׁה בְּשֵׁם יוֹכֶבֶד הֶחְבִּיאָה אֶת בְּנָהּ הַתִּינוֹק שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. הַתִּינוֹק הָיָה כָּל כָּךְ יָפֶה וְשָׁקֵט, וְהִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ בְּכָל לִבָּהּ. אֲבָל עִם הַזְּמַן הָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ.
יוֹם אֶחָד, יוֹכֶבֶד קִבְּלָה רַעֲיוֹן מִיוּחָד. הִיא קָלְעָה תֵּבָה קְטַנָּה מִגֹּמֶא, צְמָחִים חֲזָקִים שֶׁגָּדְלוּ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר. הִיא סָכָה אֶת הַתֵּבָה בְּזֶפֶת – חוֹמֶר דְּבִיקִי שֶׁמּוֹנֵעַ כְּנִיסַת מַיִם, כְּדֵי שֶׁהַתֵּבָה לֹא תִּטְבַּע.
בְּלֵב כָּבֵד, יוֹכֶבֶד שָׂמָה אֶת בְּנָהּ הַתִּינוֹק בַּתֵּבָה. הִיא כִּסְּתָה אוֹתוֹ בְּשְׂמִיכָה רַכָּה וְנִשְּׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ. "יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱלֹהִים יִשְׁמוֹר עָלֶיךָ, מַלְאָכִי הַקָּטָן," לָחֲשָׁה.
יוֹכֶבֶד הָלְכָה עִם בִּתָּהּ מִרְיָם אֶל נְהַר הַנִּילוּס. הֵן שָׂמוּ אֶת הַתֵּבָה בֵּין הַסּוּפִים, הַצְּמָחִים הַגְּבוֹהִים שֶׁגָּדְלוּ בַּמַּיִם הַרְדוּדִים. "מִרְיָם, שִׁמְרִי וּרְאִי מַה יִּקְרֶה לְאָחִיךְ," אָמְרָה יוֹכֶבֶד בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת.
מִרְיָם הִתְחַבְּאָה בֵּין הַצְּמָחִים וְהִתְבּוֹנְנָה. הַתֵּבָה הִתְנַדְנְדָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּמוֹ עֲרִיסָה, וְהַתִּינוֹק יָשַׁן בְּשַׁלְוָה. הַשֶּׁמֶשׁ הָאִירָה עַל הַמַּיִם, וְהַתֵּבָה נָעָה בְּעֲדִינוּת.
פִּתְאוֹם שָׁמְעָה מִרְיָם קוֹלוֹת. בַּת פַּרְעֹה, הַנְּסִיכָה בִּתְיָה, הִגִּיעָה עִם שִׁפְחוֹתֶיהָ לִרְחוֹץ בַּנִּילוּס. בִּתְיָה הָיְתָה נְסִיכָה טוֹבַת לֵב שֶׁלֹּא הִסְכִּימָה עִם הַפְּקֻדָּה הָאַכְזָרִית שֶׁל אָבִיהָ.
בִּתְיָה רָאֲתָה מַשֶּׁהוּ מוּזָר בֵּין הַסּוּפִים. "מַה זֶּה?" שָׁאֲלָה. "הָבִיאוּ לִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה," בִּקְּשָׁה מֵהַשִּׁפְחוֹת. כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה, הִיא מָצְאָה תִּינוֹק יָפֶה שֶׁהִתְחִיל לִבְכּוֹת.
בִּתְיָה הָרִימָה אֶת הַתִּינוֹק בְּזְרוֹעוֹתֶיהָ בְּעֲדִינוּת. "זֶה בֶּטַח יֶלֶד עִבְרִי," אָמְרָה בְּרַחֲמִים. "הַתִּינוֹק הַקָּטָן הַזֶּה זָקוּק לְעֶזְרָה." לִבָּהּ הַטּוֹב נִמַּס כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַפָּנִים הַמְּתוּקִים.
מִרְיָם רָאֲתָה שֶׁהַנְּסִיכָה רוֹצָה לְהַצִּיל אֶת אָחִיהָ. בְּאוֹמֶץ לֵב, הִיא יָצְאָה מֵהַמַּחְבּוֹא וְקָרְבָה לְבַת פַּרְעֹה. "הַאִם תִּרְצִי שֶׁאֲבִיא לָךְ אִשָּׁה עִבְרִיָּה שֶׁתֵּינִיק אֶת הַתִּינוֹק?" שָׁאֲלָה בְּקוֹל נִרְגָּשׁ.
"רַעֲיוֹן מְצֻיָּן!" אָמְרָה בִּתְיָה בְּחִיּוּךְ. מִרְיָם רָצָה מָהֵר וְהֵבִיאָה אֶת יוֹכֶבֶד. בִּתְיָה לֹא יָדְעָה שֶׁזֹּאת הָאֵם הָאֲמִתִּית, אֲבָל הִיא רָאֲתָה אִשָּׁה טוֹבָה וְאַחֲרַאִית.
"טִפְּלִי בַּתִּינוֹק הַזֶּה," אָמְרָה בִּתְיָה לְיוֹכֶבֶד. "כְּשֶׁיִּגְדַּל, הוּא יָבוֹא לְהִתְגּוֹרֵר בְּאַרְמוֹן כִּבְנִי." יוֹכֶבֶד לָקְחָה אֶת בְּנָהּ בְּאַהֲבָה, לִבָּהּ מָלֵא תּוֹדָה.
שָׁנִים אַחַר כָּךְ, בִּתְיָה קָרְאָה לַיֶּלֶד בְּשֵׁם מֹשֶׁה. "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ," הִסְבִּירָה. מֹשֶׁה גָּדַל בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה, אֲבָל תָּמִיד זָכַר מֵאַיִן הוּא בָּא.
הַתִּינוֹק הַקָּטָן שֶׁהִפְלִיג בַּתֵּבָה עַל הַנִּילוּס גָּדַל לִהְיוֹת מַנְהִיג גָּדוֹל. מֹשֶׁה הוּא זֶה שֶׁיּוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם לְחֵרוּת. הַסִּפּוּר הַזֶּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁגַּם בִּרְגָעִים קְשִׁים, יֵשׁ תִּקְוָה, וְלִפְעָמִים הָעֶזְרָה מַגִּיעָה מִמָּקוֹם לֹא צָפוּי.
