מכשפה

מכשפה

בעיירה קטנה ליד שדה רחב וירוק עמדה מכפשה מיוחדת. כל הכביסה של כל התושבים הגיעה לשם, ותמיד חזרה ריחנית ונקייה. אבל אף אחד לא ידע שליד המכפשה גרה מכשפה משונה בשם מרים.

מרים המכשפה לא הייתה רעה, רק מאוד מאוד שובבה. היא אהבה לעשות קסמים קטנים ולצחוק לעצמה. היא גרה בתוך עץ חלול בקצה השדה, עם חתול שחור ועצלן בשם לילה.

יום אחד באו למכפשה הילדים עדי, מיקה, גל ועומר עם סל כביסה גדול. "בואו נאסוף פרחים בשדה בזמן שמכבסים לנו את הבגדים," הציע גל. כולם הסכימו ורצו בין השיבולים הגבוהות.

מרים המכשפה הציצה מהעץ וראתה את הסל ממתין לבד. "הגיע הזמן לקצת צחוקים," לחשה, וניפפה במקל הקסמים. בתוך רגע, כל הגרביים קיבלו צבעים שונים ומשונים.

הגרביים של עומר הפכו לקשת בענן, ואלה של מיקה התמלאו כוכבים זוהרים. החולצה של עדי נהייתה מלאה בנצנצים סגולים. ומכנסי גל קיבלו ציורי דגים שקופצים.

כשהילדים חזרו למכפשה, הם בהו בבגדים בפה פתוח. "זה... זה שלנו?" שאלה מיקה וצחקה. עומר סובב גרב צבעונית באוויר וקרא, "זה הקסם הכי מצחיק שראיתי!"

בדיוק אז נשמעה צחקוק רך מהשדה. הילדים הלכו בעקבות הקול וראו את מרים המכשפה יושבת על העץ ולידה לילה החתול. "זאת את עשית?" שאל גל בסקרנות.

מרים חייכה. "רציתי רק לשמח אתכם קצת," אמרה. "אם תרצו, אוכל להחזיר הכול כמו שהיה." הילדים הסתכלו זה על זה ונענעו בראש.

"אל תחזירי!" אמרה עדי. "הרבה יותר כיף ככה." מרים שמחה, וניפפה שוב במקל שלה. מאותו יום, כל מי שהביא כביסה לשדה קיבל הפתעה מצחיקה ומיוחדת.

התושבים של העיירה הקטנה התרגלו כבר שמהמכפשה יוצאים בגדים מצחיקים וצבעוניים. לפעמים חולצות עם לבבות, לפעמים כובעים עם כנפיים קטנות. ורק מי שהביט טוב-טוב בשדה, יכול היה לראות מכשפה טובה מחייכת בין השיבולים.