HE415–17Story preview
מי הזיז את הגבינה שלי?
בלב מבוך צבעוני מתחת למתנ״ס בשכונה גרו נוני וטיקי העכברים, וגם גילי ומילי, שני מטיילים קטנטנים. בכל בוקר הם רצו בין הקירות המצוירים וחיפשו גבינה, כי גבינה נתנה להם כוח וחיוך.
יום אחד הם מצאו את תחנת גבינה גימל. היו שם קוביות גבינה צהובה, גבינה לבנה רכה וגבינה עם זיתים. נוני וטיקי המשיכו לקום מוקדם ולבדוק אם הגבינה טרייה, אבל גילי ומילי נשענו על הקיר ואמרו שהגבינה תישאר לתמיד.
בוקר אחד התחנה הייתה ריקה. נוני רחרח את הרצפה, טיקי הצביע על פירורים ישנים, ושניהם רצו מיד לשביל חדש. מילי רקעה ברגל, וגילי הרגיש פחד בבטן.
הם חיכו יום ועוד יום, אבל שום גבינה לא חזרה. בסוף גילי צחק בשקט ואמר למילי שאם יישבו במקום, הם רק יהיו רעבים יותר. הוא נעל נעלי ריצה ויצא למבוך. בהתחלה השבילים נראו לו ארוכים ומבלבלים. אז גילי דמיין ריח של גבינה טרייה, וצעד עוד צעד. על הקיר הוא כתב בגיר: כשזזים, מגלים דרך. בסוף הגיע גילי לתחנת גבינה נון. נוני וטיקי כבר אכלו שם בשמחה. מילי ראתה את הסימנים, הצטרפה אליו, וכולם למדו שכשמשהו נגמר, יכולה להתחיל הרפתקה חדשה.
