HE711–13Story preview
מחזור המים
טיפה הייתה טיפת מים קטנה ועליזה שחיה באגם הכנרת. היא אהבה לשחק עם חברותיה הטיפות ולהתנדנד בגלים הכחולים.
יום אחד, כשהשמש שמשון חייך מלמעלה, הרגישה טיפה משהו מוזר. 'למה לי כל כך חם?' היא תהתה, והרגישה שהיא הופכת קלה יותר ויותר.
'אל תדאגי!' קרא שמשון בחיוך. 'אני מחמם אותך והופך אותך לאדי מים. עכשיו את יכולה לעוף לשמיים!' טיפה הרגישה את עצמה עולה באוויר, קלילה כמו נוצה.
בשמיים, טיפה פגשה את עננת החביבה. 'ברוכה הבאה למשפחה שלנו!' אמרה עננת. 'כאן נהפכת מאדי מים חזרה לטיפה זעירה, ואנחנו מתאגדים יחד בענן.'
טיפה הסתכלה למטה וראתה את הארץ מלמעלה - הרים, עמקים, ערים ויערות. 'זה מדהים!' היא קראה בהתרגשות. היא לא ידעה שהעולם כל כך גדול ויפה.
לפתע, עננת הפכה כבדה ואפורה. 'הגיע הזמן לרדת!' היא הכריזה. טיפה הרגישה את עצמה נופלת מהענן יחד עם אלפי טיפות אחרות - גשם ירד על הארץ!
טיפה נחתה על עלה ירוק של זייתון, עץ זית עתיק שעמד על גבעה. 'שלום, טיפה צעירה,' אמר זייתון בקול עמוק. 'תודה שבאת! אני צמא למים כדי לגדול ולהניב פירות.'
'אני שמחה לעזור!' אמרה טיפה, וחלקה אל האדמה. היא חלחלה עמוק לתוך האדמה והגיעה לשורשי זייתון. 'המים האלה יעזרו לי לייצר זיתים טעימים,' הסביר העץ.
אחרי זמן מה, טיפה זרמה מהאדמה דרך נחל קטן. היא פגשה טיפות אחרות שגם הן עשו מסע דומה. יחד הן זרמו אל הנהר, ואז בחזרה אל אגם הכנרת.
'הגעתי הביתה!' שמחה טיפה. אבל היא ידעה שזה לא הסוף. בקרוב שמשון יחמם אותה שוב, והיא תעוף לשמיים להרפתקה חדשה.
זייתון העתיק התבונן מהגבעה וחייך. 'זהו מחזור המים,' הוא לחש לעצמו. 'הטיפות נעות בין הים, השמיים והאדמה, ונותנות חיים לכולנו. זה מחזור נצחי ומופלא שלא נפסק לעולם.'
