כראמל

כראמל

פעם היו שלושה אחים - יונתן, נועם ותמר. ההורים שלהם כבר לא היו בחיים, אבל דוד אברהם האהוב שלהם דאג להם תמיד. הוא היה איש טוב ואוהב שאימץ לפני שנים ילדה בשם מילה.

יום אחד, דוד אברהם נפטר. לפני שעזב את העולם, הוא ביקש ממילה: "מילה היקרה, בבקשה תאמצי את שלושת האחים ותדאגי להם כפי שדאגתי לך." מילה הבטיחה לו בדמעות.

דוד אברהם השאיר לכל אחד מהילדים טבעת מיוחדת. לכל טבעת הייתה ירושה קסומה - ליונתן טבעת כסף, לנועם טבעת זהב, ולתמר טבעת עם אבן כחולה. מילה הבטיחה לתת לכל ילד את הטבעת שדוד אברהם ייעד לו בטקס מיוחד.

בבוקר הטקס, מילה חיפשה את המגילה שבה כתוב על הירושה. "איפה המגילה?" היא קראה בדאגה. חיפשו בכל הבית, אבל המגילה נעלמה!

מילה חשבה רגע ואמרה: "דוד אברהם היה רוצה שנמשיך הלאה. נערוך את הטקס גם בלי המגילה!" היא נתנה לכל ילד את הטבעת שלו. הטבעות הבריקו באור יפה על האצבעות הקטנות.

אחרי הטקס, מילה אמרה: "יש לי הפתעה! דוד אברהם השאיר לנו גם טירה קטנה ביער." הילדים קפצו משמחה. הם ארזו את הדברים שלהם ויצאו לדרך.

כשהגיעו לטירה, הם גילו שהיא מלאה בחדרים מיוחדים וגינה גדולה. בגינה פגשו ילדים אחרים מהכפר הסמוך - רועי, שירה ואלון. "בואו לשחק איתנו!" קראו החברים החדשים.

מילה, יונתן, נועם ותמר הרגישו שהבית החדש הוא המקום הנכון עבורם. הטבעות על אצבעותיהם הזכירו להם שדוד אברהם תמיד איתם. ביחד עם החברים החדשים, הם התחילו חיים חדשים מלאי הרפתקאות ואהבה.

ולמילה הייתה המשפחה הכי גדולה והכי מאושרת בעולם.