HE239–11Story preview
כיתה ד3 מסיימת שנה
היה הייתה כיתה מיוחדת. לא כיתה מהאגדות, אלא כיתה אמיתית.
כיתה של ילדים וילדות שהגיעו בכל בוקר עם חיוכים, חלומות, סקרנות, שאלות, כישרונות וגם לא מעט אתגרים.
לפני שנתיים יצאנו יחד למסע. מסע שהתחיל בכיתה ג' והמשיך אל כיתה ד'.
מסע של למידה, חברות, התבגרות, הצלחות, טעויות, צחוק, התרגשות
ורגעים קטנים שהפכו לזיכרונות גדולים.
לאט לאט למדנו להכיר זה את זו וזו את זה. גילינו שכל אחד הוא עולם שלם. שלכל אחד יש חוזקות מיוחדות, חלומות משלו ודרך ייחודית לצעוד בה.
במהלך הדרך היו ימים שבהם הכול היה קל ופשוט. והיו גם ימים שבהם נדרשנו להתאמץ יותר. למדנו שלא תמיד מצליחים בפעם הראשונה, ושגם כשקשה – לא מוותרים.
למדנו להאמין בעצמנו.
למדנו להיות חברים טובים יותר.
למדנו להקשיב, לכבד, לעזור ולפרגן
.ובעיקר למדנו לצמוח
למדנו מרחוק...!
היו בכיתה הזאת רגעים של צחוק מתגלגל. רגעים של גאווה. רגעים של התרגשות. פעילויות, טיולים, הצגות, משחקים, טקסים, שיעורים וחוויות משותפות שנשארו עמוק בלב. וכל אחד מהילדים כאן הוסיף לסיפור הזה צבע משלו.
יש מי שהביא רגישות. יש מי שהביא יצירתיות. יש מי שהביא מנהיגות. יש מי שהביא חוש הומור. ויש מי שהביא אור ושמחה פשוט מעצם היותו.
וכך, כמו פאזל גדול, כל החלקים התחברו יחד לכיתה אחת מיוחדת במינה.
אבל שום סיפור טוב לא נכתב לבד. מאחורי הסיפור הזה עומדים אנשים רבים שהיו חלק מהדרך. ראשית, תודה לכם ילדים יקרים. על מי שאתם. על הדרך שעשיתם. על האומץ לנסות. על הרצון ללמוד.
על הרגעים בהם הצלחתם וגם על הרגעים שבהם בחרתם לקום ולהמשיך למרות שהיה קשה. תודה על הצחוק, על השיחות, על האמון ועל הזכות להיות חלק מהמסע שלכם.
גם ההורים היו חלק מהסיפור. כי מאחורי כל ילד וילדה עומדת משפחה שמלווה, מחזקת, מעודדת ומאמינה.
תודה על האמון, על התמיכה, על מילים טובות, על שיתוף הפעולה והדרך המשותפת שעשינו יחד.
תודה מיוחדת לוועד ההורים הכיתתי, שליוו אותנו לאורך השנה במסירות, בדאגה, ביוזמות, בארגון ובנכונות תמידית לסייע. תודה על השותפות האמיתית, על הזמן שהקדשתן ועל כך שהייתן גשר חשוב בין הבית לבית הספר. העשייה שלכן הורגשה בכל אירוע, בכל פעילות ובכל מחווה קטנה וגדולה לאורך הדרך.
במסע הזה... לא הייתי לבד. לצידי צעדו דבורה ועדן, שתי סייעות מסורות, שהעניקו לילדים חום, סבלנות, הקשבה, עזרה וחיוך בכל יום מחדש. הן היו חלק בלתי נפרד מהלב של הכיתה, ועל כך מגיעה להן תודה גדולה.
ת ו ד ה .
כעת, כשהסיפור של כיתה ד'3 האלופה מגיע לסיומו, זה איננו באמת סוף. זהו רק סוף של פרק אחד. הספר ממשיך. עוד פרקים רבים מחכים לכל אחד ואחת מהילדים המופלאים האלה.
ואני, שזכיתי (!) להיות המחנכת שלכם במשך שנתיים רצופות, יודעת דבר אחד בוודאות: היו לי שנתיים של למידה, צמיחה, התרגשות, אתגרים, צחוק ורגעים שלא אשכח.
זכיתי לראות אתכם גדלים. זכיתי לראות אתכם מתגברים. זכיתי לראות אתכם הופכים להיות מי שאתם. ועל כך אני מודה לכם מכל הלב.
לא משנה לאן תמשיכו מכאן – תמיד יהיה לכם מקום מיוחד בלב שלי, ותמיד תהיו חלק מהסיפור שלי.
בהצלחה בפרק הבא, ילדים אהובים שלי.
הסיפור שלנו אולי מסתיים כאן, אבל הזיכרונות ממנו ילוו אותנו עוד שנים רבות.
בהצלחה בכיתה ה'! בהצלחה בהמשך הדרך!!!
אני גאה בכם כל כך, אוהבת וכבר מתגעגעת...
המורה ליטל .
כל סוף הוא התחלה
כיתה ד'3 בית ספר עמית תשפ"ו
