יַעֲקֹב וְהַסֻּלָּם הַמַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם

יַעֲקֹב וְהַסֻּלָּם הַמַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם

יַעֲקֹב הָיָה צָעִיר וְחָזָק, אֲבָל לִבּוֹ הָיָה מָלֵא דְּאָגָה. הוּא נִמְלַט מִבֵּית אָבִיו אַחֲרֵי שֶׁרִיב עִם אָחִיו עֵשָׂו, וְעַכְשָׁיו הוּא לְבַד בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לְבֵית דּוֹדוֹ לָבָן.

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶׁשׁ שָׁקְעָה, יַעֲקֹב הִגִּיעַ לְמָקוֹם מוצל בַּשָּׂדֶה. הוּא הָיָה עָיֵף מְאוֹד, שָׂם אֶבֶן תַּחַת רֹאשׁוֹ וְשָׁכַב לִישׁוֹן תַּחַת כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה. הָרוּחַ הַקְּרִירָה נָשְׁבָה בְּעֵצִים, וְיַעֲקֹב חָשַׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהוּא עָזַב מֵאָחוֹר.

בַּלַּיְלָה, יַעֲקֹב חָלַם חֲלוֹם מְיוּחָד מְאוֹד. הוּא רָאָה סֻּלָּם גָּדוֹל וְנִפְלָא שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָרֶץ, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים! הַסֻּלָּם הָיָה זוֹהֵר בְּאוֹר זָהָב וָכֶסֶף. עַל הַסֻּלָּם, יַעֲקֹב רָאָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים. הַמַּלְאָכִים נִרְאוּ כְּמוֹ אוֹרוֹת רַכִּים, וּפְנֵיהֶם הָיוּ שְׂמֵחִים וּמְאִירִים.

פִּתְאוֹם, יַעֲקֹב שָׁמַע קוֹל רַךְ וְחָזָק בּוֹ בַּזְּמַן. זֶה הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל אֱלֹהִים! הָאֱלֹהִים אָמַר לְיַעֲקֹב: "אֲנִי אֶהְיֶה אִתְּךָ, וַאֲשָׁמְרְךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ. לֹא תִּהְיֶה לְבַד אַף פַּעַם." אֱלֹהִים הִבְטִיחַ לְיַעֲקֹב שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יְלָדִים רַבִּים, וְשֶׁהֵם יִהְיוּ לְעַם גָּדוֹל.

כְּשֶׁיַּעֲקֹב הֵקִיץ בַּבֹּקֶר, הוּא הִסְתַּכֵּל סָבִיב וְאָמַר בְּפֶלֶא: "כַּמָּה מיוחד הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֱלֹהִים נִמְצָא פֹּה, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי." הוּא הֵבִין שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה קָדוֹשׁ מְאוֹד. יַעֲקֹב קָרָא לַמָּקוֹם "בֵּית אֵל", שֶׁזֶּה אוֹמֵר "בֵּית הָאֱלֹהִים".