יוסף וכותונת הפסים

יוסף וכותונת הפסים

יוסף היה נער בן שבע עשרה, והוא היה האהוב ביותר על אביו יעקוב. יעקוב אהב את יוסף יותר מכל אחיו, ולכבודו תפר לו כתונת פסים צבעונית ומיוחדת. הכתונת היפה הזאת עוררה קנאה רבה בלבבות האחים.

יום אחד, יוסף ספר לאחיו על חלום מוזר שחלם. "שמעו נא את החלום הזה," אמר בגאווה, "חלמתי שכולנו אוספים אלומות בשדה, ופתאום האלומה שלי קמה וזקפה, ואלומותיכם השתחוו לאלומה שלי!" האחים כעסו מאוד ושנאו אותו עוד יותר.

בחלום נוסף, יוסף ראה את השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. כשספר את זה לאביו ולאחיו, גם יעקוב נזף בו: "מה החלום הזה שחלמת? האמנם נבוא, אני ואמך ואחיך, להשתחוות לך ארצה?" אבל בלבו, יעקוב שמר את הדברים האלה.

האחים תכננו תחילה להרוג את יוסף, אך ראובן האח הבכור הציל אותו ממוות. בסופו של דבר, האחים מכרו את יוסף לסוחרים ישמעאלים תמורת עשרים כסף.

הם טבלו את כתונת הפסים בדם גדי והראו אותה ליעקוב, שחשב שבנו נטרף על ידי חיה רעה.

שנים רבות עברו, ויוסף הפך למשנה למלך מצרים. כשהגיע רעב גדול, האחים נאלצו לרדת למצרים לקנות אוכל.

הם עמדו לפני יוסף בלי להכיר אותו, והשתחוו לו – בדיוק כמו שחלומותיו ניבאו.

יוסף בחן את אחיו כדי לראות אם השתנו. כשראה שהם מוכנים להקריב את עצמם למען אחיהם הקטן בנימין, הוא התגלה אליהם בבכי. "אני יוסף אחיכם!" הוא אמר, "אל תעצבו כי מכרתם אותי, כי אלוהים שלח אותי לפניכם להחיות נפשות רבות."

האחים התפייסו, ויעקוב התאחד עם בנו האהוב. המשפחה כולה עברה למצרים, שם חיו בשלום.