HE213–15Story preview
העיר רחובות-שולטים במצב
בעיר רחובות, בשכונה שקטה עם עצי תפוז, גרו שלושה חברים מיוחדים מאוד: הכלב איב הדוג, הצב ריגלו והחתול דוליג.
בבוקר אחד, נגה יצאה לחצר עם כדור כחול גדול וצעקה: 'איב הדוג, בוא!'. איב הדוג זינק כמו טיל, הכדור קיפץ על הדשא, ואיב רדף אחריו בשמחה.
רון ורוני הביאו חבל קפיצה ארוך. הם קשרו אותו לשער, ועומר החזיק בקצה השני, בזמן שאיב הדוג ניסה לתפוס את החבל בשיניים וקפץ סביבם בסיבובים מצחיקים.
פולינה פנתה לריגלו, שהלך לאט לכיוון ערוגת הפרחים. 'ריגלו, בוא נעשה מסלול צבים,' היא אמרה והניחה אבנים קטנות בשורה.
על עץ הלימון ישב דוליג החתול, מנמנם בשמש. איתי הצביע עליו ואמר: 'דוליג, רוצה לשחק תופסת-חתול?'.
דוליג פקח עין אחת, פיהק, ואז קפץ בבת אחת מהעץ ישר ליד איתי. הוא חמק בין הרגליים של כולם, רודף אחרי צעצוע עם נוצה שנגה נופפה באוויר.
יגאל ופאורי פיזרו כדורי צמר צבעוניים על המרפסת. דוליג התגלגל ביניהם, דחף אותם עם כפות הרגליים שלו וגרם לכולם לצחוק כשהוא נתקע בתוך סל כביסה ריק.
כשהשמיים נעשו ורודים, אורית צלצלה בפעמון הקטן שהיה תלוי ליד הדלת. 'חברים,' היא קראה, 'עכשיו שלב שתיים – אתם מקשיבים לכול מה שאומרים לכם!'.
איתי נעמד באמצע החצר ואמר בקול ברור: 'עכשיו אנחנו מתאמנים על הקשבה!'. הוא קרא: 'איב הדוג, שב!'.
עומר התכופף ליד ריגלו ואמר: 'ריגלו, בוא אליי'. ריגלו הסתכל על הדרך, ראה את כל האבנים, אבל הפעם לא פחד – הוא התקדם לאט, צעד אחרי צעד, עד שהגיע לעומר שקיבל אותו בחיבוק עדין.
עכשיו הגיע תורו של דוליג. רון החזיק צעצוע עם פעמון ואמר: 'דוליג, בוא ותתפוס'.
לאט לאט, כל החברים התאמנו על הקשבה: 'בוא', 'חכה', 'עצור', 'קפוץ', 'שב'.
השמש נעלמה כמעט לגמרי, והרוח בערב ליטפה את העלים. אורית אספה את כולם למעגל באמצע החצר.
הילדים ניפנפו לשלושת החברים לילה טוב וחזרו הביתה, עייפים ומרוצים.
