HE27–9Story preview
המקפצה של איתי
איתי אהב לבנות מגדלים מקוביות, אבל בחשבון המגדלים שלו נפלו מהר. כשהמורה רוני כתבה תרגילים על הלוח, המספרים קפצו לו כמו נמלים.
יום אחד איתי אמר לאמא מיכל: "אני לא טוב בזה." אמא חיבקה אותו ואמרה: "אולי יש פה פער קטן, ופער אפשר לסגור צעד צעד."
הם שמו לב לסימנים: איתי דילג על שיעורי בית, כעס כשפתח מחברת, והתעייף מהר מקריאה של שאלה. הוא גם ביקש ללכת לשתות בדיוק כשהגיע תורו לפתור.
אמא לא כעסה ולא השוותה אותו לאף אחד. היא הכינה לו פינת למידה קטנה עם עיפרון, מחק, קוביות לגו וכוס מים. בכל יום הם למדו רק עשר דקות. אחר כך שיחקו "חנות מכולת", ואיתי שילם בשקלים מצוירים וחשב עודף כמו קופאי אמיתי. המורה רוני הציעה להם לבוא לשיעור היכרות ב"המקפצה". שם איתי קפץ על שט carpet צבעוני אחרי כל תשובה נכונה, וצחק כשהצליח לפתור תרגיל קשה. איתי גילה שסוד המקפצה הוא לא לקפוץ גבוה מיד. קודם מתכופפים, מתאמנים קצת, ואז עולים עוד ועוד. בסוף השבוע הוא פתר לבד חמישה תרגילים. "אני עדיין לומד," אמר איתי, "אבל עכשיו אני יודע שיש לי מקפצה."
