המסלול של גגארין

המסלול של גגארין

זהו ספר 1 במסע מתואם של שלושה ספרים על יורי גגארין, האדם הראשון בחלל, והמרוץ בין ארה"ב לברית המועצות שהגיע מאוחר יותר לירח. הנושא המשותף שלנו פשוט אך עוצמתי: תחרות, אומץ, מדע ועבודת צוות הובילו את האנושות מרקטות מוקדמות למסלול סביב כדור הארץ, ואז לעבר טביעות רגל באבק הירח.

הרבה לפני שמישהו רכב על רקטה, קונסטנטין ציאולקובסקי דמיין איך מכונות יכולות לטייל מעבר לשמיים. הוא הסביר שרקטות פועלות על ידי דחיפת גז לאחור, מה שדוחף את הרקטה קדימה, ועזר לאנשים להבין שחקר החלל אינו קסם אלא בעיה שהמדע יכול לפתור.

יורי גגארין נולד ב-1934 בכפר קלושינו, בברית המועצות, בתקופה קשה בהיסטוריה העולמית. משפחתו חיה בפשטות, וכילד הוא ראה מטוסים מעליו ותהה איך בני אדם יכולים לבנות כנפיים חזקות כל כך ממתכת. יורי גדל להיות תלמיד עליז ועובד קשה עם חיוך מפורסם, אך הוא לא היה גיבור אגדות שלא חש פחד. הוא למד עבודות מתכת, הצטרף למועדון תעופה, למד להטיס מטוסים קטנים וגילה שאומץ לעיתים קרובות משמעו הכנה קפדנית בזמן שהלב פועם במהירות.

לאחר הכשרה כטייס צבאי, נבחר גגארין לתוכנית סודית חדשה שהייתה זקוקה לאנשים שיכולים להישאר רגועים, לעקוב בדיוק אחר הוראות ולהתאים לחללית קטנה מאוד. ברית המועצות כינתה את נוסעי החלל שלה קוסמונאוטים, מהמילים שמשמעותן מלחי היקום, בעוד ארצות הברית כינתה את שלה אסטרונאוטים, שמשמעותם מלחי הכוכבים.

מאחורי התוכנית הסובייטית עמד סרגיי קורולב, המהנדס הראשי המבריק, ששמו נשמר בסוד במשך שנים רבות כי רקטות היו חשובות לביטחון הלאומי. קורולב הוביל צוותים עצומים של מהנדסים, עובדי מתכת, מתמטיקאים, רופאים, מומחי רדיו וצוותי שיגור שהפכו שרטוטים למכונות רועמות. הלחץ הפוליטי היה עצום כי ברית המועצות וארצות הברית היו יריבות במהלך המלחמה הקרה, תקופה של תחרות ללא מלחמה ישירה ביניהן. מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב רצה הצלחות חלל כדי להוכיח את עוצמת מדינתו, בעוד המנהיגים האמריקאים צפו מקרוב ודחפו את המדענים שלהם לענות.

ב-12 באפריל 1961, בקוסמודרום בייקונור, טיפס גגארין לתוך ווסטוק 1 כשהוא לובש חליפת לחץ וקסדה. כשהמנועים הרקטיים רעמו לחיים, הוא לכאורה קרא מילה נרגשת שמשמעותה 'בואו נלך', והרקטה המוערמת הרימה אותו מכדור הארץ במגדל של להבה. השיגור דרש שהרקטה תדחוף חזק מספיק כדי לברוח מהאוויר התחתון העבה של כדור הארץ ולהגיע למהירות מסלולית, כ-28,000 קילומטרים לשעה.

במהלך מסלולו היחיד, ראה גגארין אוקיינוסים, עננים, יבשה ואת הקצה המעוקל של כוכב הלכת שלנו דרך חלון קטן. חוסר המשקל גרם לחפצים להיראות כאילו הם צפים כי הוא וווסטוק 1 נפלו יחד סביב כדור הארץ, ובמשך 108 דקות העולם למד שבן אדם יכול לחיות ולעבוד בחלל. הכניסה מחדש הייתה פרק מסוכן נוסף כי ווסטוק 1 הייתה צריכה להאט ולצלול חזרה דרך האטמוספירה, שם האוויר התחכך בקפסולה וחימם את החוץ שלה. חלק הציוד לא נפרד בצורה מסודרת בהתחלה, החללית התגלגלה לזמן מה, וגגארין היה צריך לסמוך על העיצוב, ההכשרה שלו והצוותים שהקשיבו מלמטה.

לקראת הסוף, גגארין נפלט מהקפסולה כמתוכנן וצנח בנפרד לקרקע באזור סראטוב, בעוד ווסטוק 1 נחתה בקרבת מקום. חקלאים ונערה צעירה ראו אדם בחליפה בהירה יורד מהשמיים, ועד מהרה התפשטה החדשות: בן אדם הקיף את כדור הארץ. מסלול אחד אולי נשמע קצר, אבל זה היה הישג ענק כי הוא הוכיח כמה מסתורין בבת אחת. מהנדסים למדו שרקטות, מערכות הנחיה, ציוד תמיכה בחיים, קישורי רדיו, מגני חום והכשרת בני אדם יכולים לעבוד יחד דרך שיגור, חוסר משקל, כניסה מחדש ונחיתה.