המכשפה ביער

המכשפה ביער

בוקר אחד נכנסו דוד, מיקה וגלעד ליער הקסום, שאסור היה לילדים להיכנס אליו לבד. השמש זרחה חזק, אבל בתוך העצים היה צל וקרירות נעימה, וריח של אורנים טריים מילא את האוויר.

פתאום נשמע צחוק מוזר, גבוה ומצחקק. מבין העצים יצאה מכשפה עם כובע סגול מחודד ומטאטא מבריק בצבע זהב. "שלום ילדים," אמרה בקול צרוד אבל נחמד, "ברוכים הבאים ליער הקסום שלי."

מיקה התקרבה בזהירות ושאלה, "את... מכשפה רעה?" המכשפה חייכה חיוך רחב וחשפה שן אחת מתנדנדת. "ממש לא," אמרה, "אני מכשפת הממתקים! באתי להפוך את היער הזה ליער הכי טעים בעולם."

היא ניפנפה את המטאטא שלה באוויר וניצוצות צבעוניים התפזרו סביב. ברגע אחד העצים התחילו להשתנות – העלים הפכו לסוכריות גומי ירוקות וצהובות, והענפים הפכו למקלות סוכר ארוכים ומפוספסים. אפילו האצטרובלים נהיו שוקולד פריך.

דוד נגע בגזע של עץ אורן וגילה שהוא מרשמלו רך ומתוק. גלעד הרים אבן קטנה וגילה שהיא בעצם סוכריית טופי מבריקה. "וואו!" צעקו שלושתם ביחד, "זה היער הכי טעים בעולם!"

המכשפה צחקה בסיפוק. "אבל יש חוקים," אמרה בחגיגיות, "לא אוכלים יותר משלוש ממתקים כל שעה, ולא שוברים עצים שלמים. היער הזה צריך להישאר יפה, לא רק מתוק."

מיקה בחרה עלה גומי בצורת כוכב וליקקה אותו לאט. דוד טעם חתיכה קטנה מענף מקל סוכר, וגלעד מצץ סוכריית אבן כחולה. כולם הרגישו שהלב שלהם שמח ומתמלא קסם.

אחרי זמן מה, הבטן של דוד התחילה לקרקר שוב, והוא רצה לקחת עוד ועוד ממתקים. המכשפה עצרה אותו בעדינות. "זכור, דוד, מתוק זה טוב כשאוכלים במידה. יותר מדי עלול לכאוב בבטן ולפגוע ביער."

הילדים הנהנו והחליטו לשמור על החוקים. הם שיחקו תופסת בין עצי השוקולד, קישטו שיחי גומי בצורות מצחיקות, וסידרו ממתקים שנפלו על האדמה כדי שהיער יישאר נקי. הם הרגישו כאילו נכנסו לתוך חלום צבעוני.

כשירדה השמש והתחיל להחשיך, המכשפה ניפנפה שוב במטאטא שלה. חלק מהממתקים חזרו להיות עצים רגילים, אבל כמה ענפי סוכריות ועלי גומי נשארו כדי להזכיר לילדים את היום המיוחד. "אפשר לחזור מחר?" שאלה מיקה.

"בוודאי," חייכה המכשפה, "אם תבטיחו לשמור על היער ולשתף אחד את השני." הילדים הבטיחו, נופפו לה לשלום, ויצאו מהיער הקסום עם חיוך מתוק על הפנים וסוד קטן בלב – הם מכירים את היער שהפך ליער ממתקים.