היער הקסום

היער הקסום

היה היו פעם שני אחים, תומי ודני, שגרו בבית קטן ליד גבעה ירוקה. לתומי הייתה קוקו מתנפנף והיא מאוד אהבה הרפתקאות, ודני אהב לשבת בבית ולקרוא סיפורים.

בוקר אחד התעוררה תומי עם חיוך גדול. היא הביטה מהחלון ולחשה לעצמה: "אולי נלך היום ל'היער הקסום'?" רק מהמחשבה הלב שלה דגדג מהתרגשות.

תומי רצה אל החדר של דני. "דני, בא לך לבוא איתי ל'היער הקסום'?" שאלה. דני התכווץ בשמיכה ואמר בשקט: "אני קצת מפחד...".

תומי התיישבה לידו והחזיקה לו את היד. "אל תדאג," אמרה, "היער הקסום הוא יער טוב, לא מפחיד. נלך ביחד, ואם תרגיש פחד – מיד חוזרים הביתה. אני מבטיחה".

דני חשב רגע ואז חייך. "אני מסכים ללכת רק אם ניקח את ג'וני, הכלב שלנו," אמר. תומי צחקה: "ברור! אני לא משאירה את ג'וני לבד בבית!".

הם קראו: "ג'וני!" והכלב החום-לבן קפץ אליהם בזנב מתנדנד. תומי ודני צחצחו שיניים, אכלו עוגייה מתוקה, מילאו בקבוק מים, ויצאו לדרך עם ג'וני שקופץ מסביבם.

בדרך ליער אמרה תומי: "אני כל כך מתרגשת, מלא זמן לא הייתי ב'היער הקסום'." דני הביט בשביל הארוך ואמר: "אני עדיין קצת מפחד, אבל אני שמח שאנחנו יחד".

כשהם הגיעו ליער, העיניים שלהם נפתחו בפליאה. סביבם צמחו פרחים נוצצים ועצים מיוחדים בצבעים סגול, כחול וורוד, ועל אחד הענפים ישבו ציפורים ששרו מנגינה מוזרה ומתוקה.

ג'וני רץ בין העצים, מריח כל עלה ואבן. תומי ודני טיילו הרבה, גילו פטריות זוהרות ושביל קטן בצורת לב. דני כבר שכח שפחד, והוא אפילו צחק בקול.

השמש התחילה לרדת לאט והשמיים הפכו לכתומים וורודים. "תומי, בואי נחזור הביתה," אמר דני בעייפות, "מחר אולי נבוא שוב".

שלושתם חזרו בשביל הביתה, ג'וני רץ לפניהם ומדי פעם חיכה להם. כשהגיעו, אכלו ארוחת ערב, סיפרו להורים על היער הקסום, ואז נכנסו למיטה עם לב רגוע וחיוך. לפני שעצמו עיניים, תומי לחשה: "מחר מחכה לנו עוד הרפתקה".