הילדות הטובות

הילדות הטובות חלק 1 המהפך

מעיין ישבה לבד בפינת המגרש בהפסקה, מסתכלת על כל התלמידים משחקים ומדברים ביחד. היא עברה לבית הספר רק לפני חודשיים, ועדיין לא הצליחה להכיר חברות. כל יום היא קיוותה שמישהו יבוא לדבר איתה, אבל זה לא קרה.

שיר ומאי היו חברות הכי טובות מכיתה א'. הן עשו הכול ביחד - למדו, שיחקו כדורסל, ואפילו ישבו זו ליד זו בכל שיעור. יום אחד, כשהן חזרו מחנות הספרים, הן שמו לב למעיין יושבת לבדה על הספסל.

תראי את הבחורה החדשה," אמרה מאי לשיר. "היא תמיד לבד. זה נראה ממש עצוב." שיר הנהנה. "את צודקת. בואי ניגש אליה."

הן ניגשו למעיין עם חיוכים רחבים. "היי! את מעיין, נכון?" שאלה שיר. "אנחנו שיר ומאי. רוצה לשבת איתנו בהפסקה?"

מעיין הביטה בהן בהפתעה. "באמת?" היא שאלה בקול חלש. "הייתי רוצה מאוד!" הפנים שלה האירו בחיוך ענק.

מאותו יום, השלוש הפכו לחברות בלתי נפרדות. מעיין גילתה שיש לה הרבה במשותף עם שיר ומאי - כולן אהבו לקרוא ספרים, לצייר, ולהאזין לאותה מוזיקה. היא סוף סוף הרגישה שייכת.

שיר ומאי גילו שחברות לא צריכה להיות רק בין שתיים. עכשיו היו להן שתי חברות טובות במקום אחת, והחיים היו הרבה יותר מעניינים. מעיין לימדה אותן משחקי קלפים חדשים, והן לימדו אותה לשחק כדורסל.

בסוף השנה, כשהמורה ביקשה מהכיתה לכתוב על החוויה החשובה ביותר, שלוש הבנות כתבו על אותו דבר. מעיין כתבה על היום שבו מישהו לבסוף ראה אותה. שיר ומאי כתבו על היום שבו הבינו שחברות אמיתית פתוחה לכולם.

החברות ביניהן המשיכה גם בחופש הגדול. הן תכננו טיולים ביחד, התכתבו כל יום, ונשבעו שתמיד יהיו שם אחת לשנייה. לפעמים, מעשה קטן אחד של חסד יכול לשנות הכול.