HE215–17Story preview
החברים הכי טובים!
עומר ונועה היו חברים טובים מאז כיתה א', אבל בשנה האחרונה הם בקושי דיברו זה עם זה. הכל התחיל כשנועה הצטרפה לקבוצת הריצה של בית הספר, ועומר הרגיש שהיא נטשה אותו בשביל חברים חדשים. הריב ביניהם התעצם כשעומר לא הגיע למסיבת יום ההולדת שלה, והיא הפסיקה לענות להודעות שלו.
יום אחד, יונתן, חבר משותף שלהם, הגיע אליהם נרגש ומוטרד. "אני צריך את העזרה שלכם," הוא אמר בקול חנוק. "אחי הגדול נעלם לפני שלושה ימים, והמשטרה לא לוקחת את זה ברצינות."
עומר ונועה הסתכלו זה על זה במבט מביך. למרות המתיחות ביניהם, שניהם ידעו שהם לא יכולים להתעלם מבקשה כזו. "בסדר," אמרה נועה לבסוף. "ננסה לעזור."
החקירה שלהם התחילה בחדר של אחיו של יונתן, איתן. בין הספרים והמחברות, נועה מצאה פתק קרוע עם כתובת של מחסן נטוש בדרום תל אביב. עומר צילם את הפתק ובדק את המיקום במפות – המקום נראה מפוקפק.
במחסן הם גילו שאיתן היה מעורב בחבורת גרפיטי מחתרתית שתיעדה שחיתות עירונית. כשהם נכנסו, שלושה בחורים גדולים חסמו להם את הדרך. "מי שלח אתכם?" שאל אחד מהם באיום. הלב של עומר הלם בחוזקה.
נועה, שלא איבדה את קור הרוח, הסבירה שהם מחפשים את איתן. "הוא חבר שלנו. המשפחה שלו מודאגת." אחרי רגעים מתוחים, אחד הבחורים נאנח והוביל אותם לחדר אחורי.
שם הם מצאו את איתן, בריא ושלם, עובד על קיר ענק של ציורי גרפיטי שחשפו עסקאות מפוקפקות של פקידי עירייה. "אני מצטער שגרמתי לכם לדאוג," הוא אמר. "אבל הייתי צריך להסתתר כדי לסיים את הפרויקט הזה לפני שיעצרו אותי."
עומר ונועה עזרו לש convincr את איתן לחזור הביתה ולהמשיך את המאבק בדרכים חוקיות יותר. בדרך חזרה, כשהאדרנלין שקע, עומר פנה לנועה. "אני מצטער שהתנהגתי כמו ילד," הוא אמר. "זה שיש לך חיים מחוץ לחברות שלנו זה לא רע. פשוט פחדתי לאבד אותך."
נועה חייכה בפעם הראשונה מזה חודשים. "גם אני מצטערת. הייתי צריכה לשמור על איזון טוב יותר." הם חבקו זה את זה, והבינו שחברות אמיתית יכולה לעמוד גם במבחנים קשים.
יונתן הסתכל עליהם ואמר, "תודה שעזרתם לי. וגם... תודה שהראיתם לי שאפשר לפתור דברים גם אחרי ריב." שלושתם הלכו הביתה יחד, חברים שוב, חזקים יותר מאי פעם.
