החברים הכי טובים

החברים הכי טובים

נועם ושירה היו בני דודים שתמיד התווכחו על הכל. כשהם הגיעו לבית של דודה רחל בתל אביב, הם כבר רבו על מי ישב ליד החלון במונית.

דודה רחל קיבלה אותם בחיוך רחב. "ילדים יקרים, אני צריכה את עזרתכם! המפתח של ארגז התכשיטים שלי נעלם, והוא מכיל את השרשרת שסבתא שלכם נתנה לי."

נועם הצהיר בביטחון: "אני אמצא אותו קודם!" שירה הגיבה מיד: "לא, אני יותר טובה בחיפושים!" הם החלו לחפש, כל אחד בפינה אחרת של הדירה.

נועם חיפש במטבח, פתח מגירות והזיז קופסאות. שירה בדקה בסלון, הסתכלה מתחת לכריות ומאחורי הספרים. כל אחד היה בטוח שהוא ימצא את המפתח לבד.

לפתע, נועם גילה רמז - פתק קטן מתחת לכרית הכיסא. "מצאתי משהו!" הוא קרא. שירה מיהרה אליו וקראה: "המפתח מחכה במקום שבו העבר פוגש את ההווה."

הם עמדו מבולבלים. נועם אמר: "זה לא הגיוני." שירה הסכימה: "אולי נחשוב ביחד?" זו הייתה הפעם הראשונה שהם הסכימו על משהו.

הם התיעצו ונזכרו באלבום התמונות הישן של המשפחה שדודה רחל שומרת על המדף. ביחד הם ניגשו אליו, ושם, בין העמודים, מצאו את המפתח הקטן!

דודה רחל שמחה מאוד. "ידעתי שאם תעבדו ביחד, תצליחו!" היא חיבקה אותם. "לפעמים, שניים עושים יותר מאחד."

נועם ושירה הביטו זה בזה והחליפו חיוך. "סליחה שרבתי איתך," אמר נועם. "גם אני מצטערת," ענתה שירה. "אתה די טוב בחידות."

בדרך חזרה הביתה, הם ישבו זה ליד זה במונית. הם שיחקו יחד במשחק ניחושים ולא רבו אפילו פעם אחת. מהיום ההוא, הם למדו שעבודת צוות טובה יותר מתחרות.