HE1210–12Story preview
החברות שתמיד ביחד חלק 1
מעיין, לטם ואורי למדו באותה כתה, אבל תמיד התווכחו על הכל. מעיין אהבה מוזיקה ופסנתר, לטם הייתה ספורטאית מושבעת, ואורי חיה בשביל ציור ואמנות.
כל בוקר הן התחרו מי תשב במקום הכי טוב בכיתה. בהפסקות הן התווכחו איזו פעילות עדיפה לאחר הצהריים. "הפסנתר שלי הרבה יותר מעניין מהכדורסל שלך!" קראה מעיין ללטם יום אחד.
"לפחות אני לא סוגרת את עצמי בחדר כמו ציירת מוזרה!" השיבה לטם ובעטה במבט לעבר אורי. אורי השיבה בזעם: "אתן פשוט לא מבינות כלום באמנות!"
המורה לחינוך, דנה, ראתה את המריבות המתמשכות והחליטה לעשות משהו. היא חילקה את התלמידים לקבוצות לפרויקט סוף שנה - ומעיין, לטם ואורי נמצאו באותה קבוצה. "זה לא הוגן!" צעקו שלושתן בקול אחד.
הפרויקט היה להכין מופע מולטימדיה על תל אביב. בהתחלה הן בקושי דיברו זו עם זו, כל אחת עשתה את החלק שלה בנפרד.
אבל אז מעיין הבינה שהמוזיקה שלה צריכה תמונות של אורי כדי להיות מעניינת יותר.
לטם, שצילמה סרטונים מאימוני הריצה שלה ברחבי העיר, גילתה שהציורים של אורי והמוזיקה של מעיין הופכים את הסרטון למדהים.
אורי הבינה שהתמונות שלה על העיר קמות לחיים עם המוזיקה והתנועה.
לאט לאט הן התחילו לעבוד ביחד באמת. מעיין לימדה את אורי לנגן מנגינה פשוטה, לטם הראתה למעיין איך לרוץ נכון, ואורי לימדה את שתיהן לצייר שקיעות.
ביום המצגות, הפרויקט שלהן היה הכי טוב בכיתה. כולם מחאו כפיים, אבל השלוש לא שמו לב - הן היו עסוקות בלצחוק ביחד.
"מחר אני מזמינה אתכן לאימון," אמרה לטם בחיוך.
"ואחרי זה נבוא אליי לנגן ולצייר," הוסיפה מעיין. אורי חיבקה את שתיהן: "מי היה מאמין שנהיה חברות הכי טובות?"
מאותו יום, מעיין, לטם ואורי היו בלתי נפרדות. הן גילו שחברות אמיתית לא אומרת להיות זהות, אלא לקבל אחת את השנייה בדיוק כמו שהיא.
