HE211–13Story preview
הדרקון
יוֹנָתָן הָלַךְ בַּיַּעַר הַקָּרוֹב לְבֵיתוֹ בַּגָּלִיל. פִּתְאוֹם הוּא שָׁמַע רַעַשׁ מְשֻׁנֶּה מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים.
הוּא הִתְקָרֵב בִּזְהִירוּת וְרָאָה דְּרָקוֹן גָּדוֹל יוֹשֵׁב בְּקַרְחַת הַיַּעַר. הַדְּרָקוֹן הָיָה יָרוֹק כְּמוֹ עֲלֵי הָאֵקָלִיפְּטוּס, וְעֵינָיו נִצְנְצוּ כְּמוֹ זָהָב.
אַל תִּפְחַד," אָמַר הַדְּרָקוֹן בְּקוֹל עָמֹק וְנָעִים. "שְׁמִי שִׁמְשׁוֹן. אֲנִי לֹא מַזִּיק לְאִישׁ.
יוֹנָתָן הִתְפַּלֵּא מְאוֹד. "אֲנִי יוֹנָתָן," הוּא אָמַר. "לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּרָקוֹנִים בְּיִשְׂרָאֵל!"
שִׁמְשׁוֹן צָחַק צְחוֹק רַעֲמָנִי. "אֲנַחְנוּ מִתְחַבְּאִים טוֹב," הוּא הִסְבִּיר. "אֲנִי גָּר כָּאן מֵאוֹת שָׁנִים, וְשׁוֹמֵר עַל הַיַּעַר."
יוֹנָתָן הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַדְּרָקוֹן. שִׁמְשׁוֹן סִפֵּר לוֹ סִפּּוּרִים עַל הַיַּעַר הָעַתִּיק וְעַל כָּל הַחַיּוֹת שֶׁחָיוּ בּוֹ.
יוֹנָתָן שָׁמַע בְּקֶסֶם עַל צִפֳּרִים נָדִירוֹת וְעַל מַעְיָנוֹת נִסְתָּרִים.
מָחָר אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת הַמַּעְיָן הַקְּסוּם," אָמַר שִׁמְשׁוֹן. "אֲבָל זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת סוֹד בֵּינֵינוּ.
יוֹנָתָן הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יְסַפֵּר לְאִישׁ. הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה לִשְׁקֹעַ, וְהָיָה זְמַן לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.
תָּבוֹא מָחָר?" שָׁאַל שִׁמְשׁוֹן בְּתִקְוָה.
בְּוַדַּאי!" אָמַר יוֹנָתָן בְּשִׂמְחָה. הוּא נִפְרַד מֵחֲבֵרוֹ הֶחָדָשׁ וְרָץ הַבַּיְתָה.
בְּלִבּוֹ הוּא יָדַע שֶׁמָּצָא חֲבֵרוּת מְיֻחֶדֶת וְקְסוּמָה.
מֵאוֹתוֹ יוֹם, יוֹנָתָן וְשִׁמְשׁוֹן נִפְגָּשִׁים כָּל יוֹם בַּיַּעַר.
הֵם מְטַיְּלִים יַחַד, מְגַלִּים אוֹצָרוֹת נִסְתָּרִים, וּמְשַׁתְּפִים סִפּּוּרִים וְחֲלוֹמוֹת.







