HE15–17Story preview
הגאולה במהרה
נוֹעָה הָלְכָה לְבַקֵּר אֶת סָבְתָא רִבְקָה בְּשַׁבָּת. בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁל הַסָּבְתָא, הִיא רָאֲתָה כְּלוּב קָטָן עִם צִפּוֹר צְהֻבָּה.
סָבְתָא רִבְקָה חִיְּכָה וְאָמְרָה: "אַתְּ צוֹדֶקֶת, נוֹעָה. כָּל יְצוּר חַי רוֹצֶה לִהְיוֹת חָפְשִׁי."
נוֹעָה פָּתְחָה בְּזֶהִירוּת אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב. הַצִּפּוֹר, שֶׁנִּקְרְאָה צִפִּי, קָפְצָה לְאַט אֶל הַפֶּתַח.
צִפִּי פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם וְעָפָה אֶל הָעֵץ הַקָּרוֹב. הִיא צִיְּצָה שִׁיר שֶׁל שִׂמְחָה וְתוֹדָה.
רְאוֹת, נוֹעָה? אָמְרָה הַסָּבְתָא. "הֵבֵאת לָהּ גְּאוּלָּה - חֵרוּת וְשִׂמְחָה. זֶה הַמַּתָּנָה הַכִּי יָפָה שֶׁאֶפְשָׁר לָתֵּן."
נוֹעָה חִיְּכָה, וְלִבָּהּ הָיָה מָלֵא אוֹשֶׁר. מֵאוֹתוֹ יוֹם, צִפִּי בָּאָה לְבַקֵּר כָּל בֹּקֶר וְשָׁרָה בְּחַלּוֹן שֶׁל הַסָּבְתָא.







