הארי פוטר

הארי פוטר

הארי עלה על הרכבת לירושלים בבוקר קיץ שטוף שמש. הוא גילה תא ריק והתיישב ליד החלון, מתרגש מההרפתקה שמחכה לו. הצלקת המיוחדת על מצחו, שקיבל בתאונה כשהיה קטן, גרדה לו קצת מהלחץ.

לפתע נפתחה דלת התא ונכנס ילד ג'ינג'י עם פנים מלאות נמשים. "היי, אפשר להצטרף אליך? כל התאים האחרים תפוסים," אמר בחיוך רחב. "בטח! אני הארי," ענה הארי, ושני הבנים לחצו ידיים.

"אני רון," הציג עצמו הילד החדש והוציא קופסת עוגיות מהתיק שלו. "רוצה? אמא שלי הכינה מספיק לצבא שלם." הארי צחק ולקח עוגייה, והם התחילו לדבר על בתי הספר שלהם ועל התחביבים שלהם.

אחרי כמה דקות נפתחה הדלת שוב, והפעם נכנסה ילדה עם שיער חום מתולתל וספר עבה מתחת לזרוע. "סליחה, ראיתם חתול כתום? הוא ברח ממני," שאלה בדאגה. הארי ורון הסתכלו אחד על השני והשיבו שלא ראו.

"אני הרמיוני," אמרה הילדה והתיישבה מולם. "אתם גם נוסעים לירושלים למחנה הקיץ?" הארי ורון הנהנו בהתרגשות. "כן! את גם?" שאל רון. הרמיוני חייכה ופתחה את הספר שלה. "קראתי על המקום. יש שם הרבה פעילויות מדעיות ומסלולי הליכה."

שלושת הילדים התחילו לתכנן את ההרפתקאות שלהם במחנה. רון סיפר על ניסיון הכושל שלו לגדל עגבניות בגינה, הארי שיתף על אהבתו למדע וכוכבים, והרמיוני הדהימה אותם בידע שלה על החי והצומח באזור. הזמן חלף כל כך מהר שלא הבינו איך הגיעו לתחנה.

כשירדו מהרכבת, הם החליפו מספרי טלפון והבטיחו להישאר ביחד במחנה. "זה יהיה קיץ בלתי נשכח," אמר הארי והרים את התיק שלו. רון והרמיוני הסכימו, ושלושתם יצאו יחד לקראת השער של המחנה, כשכבר ידעו שמצאו חברים אמיתיים.

ההרפתקה רק התחילה, והארי הרגיש שהצלקת על מצחו כבר לא מפריעה לו. עם חברים כמו רון והרמיוני לצידו, הכל היה אפשרי.