האריה

האריה

בְּלֵב הַסַּוָונָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, בְּסָפָארִי הַגָּדוֹל שֶׁבַּדָּרוֹם, חַי מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת הֶחָכָם. כָּל הַחַיּוֹת כִּבְּדוּ אוֹתוֹ וּבָאוּ אֵלָיו לְעֵצָה בְּכָל בַּעְיָה.

יוֹם אֶחָד, בְּעוֹד מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת מְטַיֵּל בֵּין הָעֲצִים, הוּא שָׁמַע בְּכִי חָלָשׁ. הוּא הִתְקָרֵב וּמָצָא גּוּר אַרְיֵה קָטָן, יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וּבוֹכֶה בְּכָל לִבּוֹ.

מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַגּוּר וְסִפֵּר לוֹ סוֹד: "כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן כְּמוֹתְךָ, גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי לִשְׁאֹג. הַקּוֹל שֶׁלִּי הָיָה חָלָשׁ וְרוֹעֵד."

מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת לִמֵּד אֶת הַגּוּר כֵּיצַד לִנְשׁוֹם נָכוֹן, כֵּיצַד לַעֲמוֹד בְּבִטָּחוֹן וְכֵיצַד לְהוֹצִיא אֶת הַקּוֹל מֵעֹמֶק הַלֵּב. הַגּוּר הִתְאַמֵּן שָׁעוֹת וְשָׁעוֹת, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה לְצִדּוֹ וְעוֹדֵד אוֹתוֹ.

אַחֲרֵי שְׁבוּעַ שֶׁל תַּרְגּוּל, קָרָה הַנֵּס. הַגּוּר פָּתַח אֶת פִּיו וְהוֹצִיא שְׁאָגָה חֲזָקָה שֶׁהִדְהִידָה בְּכָל הַסַּוָונָה. כָּל הַחַיּוֹת עָצְרוּ וְהִקְשִׁיבוּ בְּהַפְתָּעָה.

מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת חִיבֵּק אֶת הַגּוּר וְאָמַר לוֹ: "רָאִיתָ? הַכֹּחַ הָיָה בְּתוֹכְךָ כָּל הַזְּמַן. הָיִיתָ צָרִיךְ רַק לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ."