האסטרונאוט שחיפש חברים בחלל

האסטרונאוט שחיפש חברים בחלל

במרחבי החלל הרחוקים חי ענק מיוחד בשם "אסטרונאוט". הוא היה כל־כך גדול, שאפילו תחנת החלל נראתה לידו כמו צעצוע קטן.

אסטרונאוט אהב להסתכל על הכוכבים, אבל הרגיש קצת בודד. הוא חלם שיהיו לו חברים שישחקו איתו במחבואים בין הכוכבים.

יום אחד טסו בחללית קטנה שלושה ילדים: מיקה, גל ודוד. הם השתתפו במשימה מיוחדת של בית הספר: לחקור כוכבים חדשים.

פתאום החשיך להם בחללית. מיקה הציצה בחלון וראתה עין ענקית מחייכת אליהם. זה היה אסטרונאוט!

"שלום, אני אסטרונאוט," אמר הענק בקול עמוק אבל עדין. "אתם רוצים להיות החברים שלי בחלל?"

גל קצת פחד, אבל דוד אמר: "בטח! רק אל תשבור לנו את החללית." אסטרונאוט צחק, וצחוקו נשמע כמו רעם שמח.

הוא החזיק בעדינות את החללית בקצה האצבע, כמו בועת סבון. מיקה אמרה: "בוא נשחק תופסת כוכבים! אתה תנסה לגעת בכוכב שאנחנו בוחרים."

הילדים סימנו כוכב קטן וזוהר בקצה הגלקסיה. אסטרונאוט התמתח, אך פספס בסנטימטר.

"עוד פעם!" צעק דוד בהתלהבות. הפעם אסטרונאוט הצליח, והכוכב נצנץ משמחה כאילו הוא גם משחק איתם.

אחרי המשחק הם ישבו כולם על אסטרונאוט, כמו על ספסל ענקי מרחף.

מיקה לימדה אותו לספור לוויינים, וגל סיפר בדיחות חלל.

"עכשיו כבר לא אכפת לי שאני ענק," אמר אסטרונאוט בשקט. "כי יש לי חברים בגודל המתאים ללב שלי."

לפני שהילדים חזרו לכדור הארץ, הם הבטיחו לו: "נחזור לבקר בכל שנה." אסטרונאוט נופף בידו העצומה, ויצר שביל כוכבים זהוב שילווה אותם בדרך.

ומאז, בכל לילה, כשמסתכלים טוב טוב לשמיים, אפשר אולי לראות ענק אחד בשם אסטרונאוט מחייך. הוא כבר לא מחפש חברים – כי מצא אותם בין הכוכבים.