גינה

גינה

דוד, מיקה ורוני יצאו לשדה הגדול שמאחורי הבית כדי לעבוד בגינה. השמש הייתה חמימה, והרוח ליטפה את העצים מסביב.

הם חפרו אדמה רכה ושתלו זרעים של עגבניות, מלפפונים וגזר. מיקה שפכה מים בזהירות ואמרה, "צריך לטפל בהם כמו בתינוקות קטנים."

פתאום שמעו קול מצחיק מעל הראש. על עמוד העץ ישב תוכי ירוק וצבעוני שקרא, "לעבודה! לעבודה בגינה!"

"איך קוראים לך?" שאל רוני. "קוראים לי קוקה!" ענה התוכי וצחק בקול רם.

קוקה עף קרוב אל השורות ששתלו והתחיל לשיר, "לשפוך, לכסות, לא לשכוח להשקות!" הילדים חזרו אחריו וצחקו.

כשהתעייפו, חשבו להפסיק, אבל קוקה צעק, "עוד קצת! הגינה מחכה!" זה נתן להם כוח להמשיך לעבוד.

לסוף היום השדה היה מלא שורות יפות ומסודרות. הגינה נראתה כמו שמיכה ירוקה על האדמה.

"מחר נבוא לבדוק אם משהו כבר מציץ מהאדמה," אמר דוד. "ואני אשמור על הגינה מהשמיים!" קרא קוקה התוכי, ופרש כנפיים צבעוניות מעל השדה.