HE210–12Story preview
אָמִיר הַגַּנָּב שֶׁנִּשְׁאַר בְּלִי כְּלוּם
אָמִיר הָיָה יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע שֶׁגָּר בִּשְׁכוּנַת הַתִּקְוָה בְּתֵל אָבִיב. הוּא אָהַב לִגְנֹב דְּבָרִים קְטַנִּים - סֻכָּרִיּוֹת מִן הַמַּכּוֹלֶת, עִפְּרוֹנוֹת מִבֵּית הַסֵּפֶר, וּמַטְבְּעוֹת מִשֻּׁלְחַן הַמִּטְבָּח.
יוֹם אֶחָד, אָמִיר גָּנַב עוּגִיָּה מִסַּבְתָא רִבְקָה. הִיא הֵבִיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם עֲצוּבוֹת וְאָמְרָה: "אָמִיר, כְּשֶׁאַתָּה גּוֹנֵב, אַתָּה גּוֹנֵב גַּם אֶת הָאֶמּוּן שֶׁלִּי." אָמִיר הִרְגִּישׁ רַע בְּלִבּוֹ, אֲבָל לֹא הִפְסִיק.
בַּשָּׁבוּעַ שֶׁאַחֲרֵי כֵן, אָמִיר אִבֵּד אֶת הַתִּיק שֶׁלּוֹ עִם כָּל הַצַּעֲצוּעִים. הוּא בָּכָה וּבִקֵּשׁ עֶזְרָה מֵחֲבֵרָיו, אֲבָל אִישׁ לֹא הֶאֱמִין לוֹ. "אוּלַי אַתָּה סְתָם אוֹמֵר שֶׁזֶּה אָבַד," אָמְרוּ.
אָמִיר הֵבִין שֶׁכְּשֶׁגּוֹנְבִים, מַפְסִידִים אֶת הָאֶמּוּן שֶׁל כֻּלָּם. הוּא הָלַךְ לְמוֹשֶׁה בַּעַל הַמַּכּוֹלֶת וְהֶחֱזִיר לוֹ כֶּסֶף עַל כָּל הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁגָּנַב. "אֲנִי מִצְטָעֵר," אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט.
מוֹשֶׁה חִיֵּךְ אֵלָיו. "תּוֹדָה עַל הַכֵּנוּת, אָמִיר," אָמַר וְנָתַן לוֹ סֻכָּרִיָּה בְּמַתָּנָה. אָמִיר הֵבִין שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת יָשָׁר מֵאֲשֶׁר גַּנָּב.
מֵאוֹתוֹ יוֹם, אָמִיר לֹא גָּנַב יוֹתֵר. הוּא הִרְוִיחַ בַּחֲזָרָה אֶת הָאֶמּוּן שֶׁל כֻּלָּם, וְהִרְגִּישׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב עִם עַצְמוֹ.
