HE1210–12Story preview
אדרקון הרישון שלי
נוֹעָם חָזַר מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמָצָא קוּפְסַת קַרְטוֹן לְיַד דֶּלֶת הַבַּיִת. בְּתוֹךְ הַקּוּפְסָה הָיָה דְּרָקוֹן קָטָן עִם קַשְׂקַשִּׂים זְהוּבִים וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. "אִמָּא, אִמָּא! תִּרְאִי מַה מָּצָאתִי!" קָרָא נוֹעָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
מִיכַל, אִמָּא שֶׁל נוֹעָם, בָּאָה לִרְאוֹת. "וַאוּ! זֶה דְּרָקוֹן אֲמִתִּי!" הִיא אָמְרָה בְּפְלִיאָה. "אֲבָל זֶה אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה לְגַדֵּל דְּרָקוֹן."
נוֹעָם הִבְטִיחַ לְטַפֵּל בַּדְּרָקוֹן. הוּא קָרָא לוֹ "זַהֲבָן" בִּגְלַל הַצֶּבַע הַיָּפֶה שֶׁלּוֹ. כָּל יוֹם נוֹעָם הֶאֱכִיל אֶת זַהֲבָן פֵּרוֹת וְשִׂחֵק אִתּוֹ בַּחֲצֵר.
בַּהַתְחָלָה, זַהֲבָן הָיָה קָטָן מְאוֹד וְלֹא יָדַע לְעוֹפֵף. נוֹעָם לִמֵּד אוֹתוֹ לְפָרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו הַקְּטַנּוֹת. אַחֲרֵי שָׁבוּעַ, זַהֲבָן הִצְלִיחַ לָעוּף לְגֹבַהּ שֶׁל שְׁנֵי מֶטְרִים!
יוֹם אֶחָד, זַהֲבָן הִתְחִיל לְהוֹצִיא עָשָׁן קָטָן מִן הָאַף. "הוּא גָּדֵל!" צָעַק נוֹעָם בְּשִׂמְחָה. אֲבָל הוּא גַּם הָיָה קְצַת עָצוּב כִּי יָדַע שֶׁבְּעוֹד מְעַט זַהֲבָן יִהְיֶה גָּדוֹל מִדַּי לַבַּיִת.
מִיכַל הִסְבִּירָה לְנוֹעָם שֶׁדְּרָקוֹנִים צְרִיכִים לִחְיוֹת בַּטֶּבַע. בְּלֵב כָּבֵד, נוֹעָם וְאִמּוֹ לָקְחוּ אֶת זַהֲבָן לְהַר הַכַּרְמֶל. שָׁם הָיוּ עוֹד דְּרָקוֹנִים צְעִירִים שֶׁחִכּוּ לְחָבֵר חָדָשׁ.
תֹּדָה שֶׁטִּפַּלְתָּ בִּי," אָמַר זַהֲבָן (כֵּן, דְּרָקוֹנִים יוֹדְעִים לְדַבֵּר!). נוֹעָם חִבֵּק אוֹתוֹ וְהִבְטִיחַ לְבַקֵּר כָּל שָׁבוּעַ. וְכָךְ נוֹעָם הִשִּׂיג חָבֵר מְיֻחָד לְכָל הַחַיִּים.
