אדם ואיתמר

אדם

נועם ואיתי היו חברים הכי טובים מאז הגן. הם גרו באותו בניין בתל אביב, נועם בקומה השלישית ואיתי בקומה החמישית.

כל בוקר הם נפגשים בכניסה לבניין והולכים ביחד לבית הספר. הם יושבים זה ליד זה בכיתה, משחקים ביחד בהפסקות, ותמיד חולקים את האוכל שהם מביאים מהבית.

יום אחד, המורה הודיעה על תחרות בניית מגדלים מקוביות לגו. כל זוג תלמידים צריך לבנות את המגדל הכי יציב וגבוה. נועם ואיתי החליטו מיד להיות זוג.

הם התחילו לתכנן את המגדל שלהם אחרי הלימודים בבית של נועם. איתי רצה לבנות מגדל צר וגבוה מאוד, אבל נועם חשש שהוא יתמוטט. "אולי נבנה בסיס רחב יותר?" הציע נועם.

בהתחלה איתי התעצבן. הוא באמת רצה מגדל גבוה שיהיה הכי מרשים בכיתה. אבל אז הוא ראה שנועם לא מנסה לריב איתו, אלא רק רוצה שהם יצליחו ביחד.

ביום התחרות, המגדל שלהם היה יציב וגבוה. כשהמורה ניסתה להזיז את השולחן, המגדל שלהם לא התנדנד בכלל. זוגות אחרים בכיתה בנו מגדלים יפים, אבל רובם התמוטטו במהירות.

מזל טוב! אמרה המורה. "נועם ואיתי, אתם הזוכים! ראינו שעבדתם ביחד באמת." השניים חייכו זה לזה.

אחרי בית הספר, הם ישבו על הספסל ליד הבניין שלהם. "אתה יודע מה?" אמר נועם, "זה היה כיף הרבה יותר כי עשינו את זה ביחד." איתי הנהן.

מאותו יום, נועם ואיתי ידעו שחברות טובה היא כמו מגדל חזק – צריך לבנות אותה יחד, עם סבלנות ואהבה.