סיפור העליה שלי

סיפור העליה שלי

נאנה גרה בגאורגיה בבית עם שתי קומות, גינה גדולה ולול תרנגולות. היא אהבה לקטוף עגבנייה אדומה ולשמוע את אמא תמר שרה במטבח. יום אחד אמר אבא דוד, “אנחנו נוסעים לישראל.” נאנה חיבקה את הבובה שלה ועלתה לרכבת ארוכה, שנסעה דרך מקומות רחוקים עד שהגיעה לבאר שבע.

בבית החדש היה חם, והחול בחצר נצץ בשמש. אבל בבית הספר נאנה ישבה בשקט, כי המילים בעברית נשמעו לה כמו ציוץ מהיר של ציפורים. המורה רחל חייכה וכתבה על הלוח: שלום. נאנה העתיקה לאט. בהפסקה כמה ילדים דיברו מהר מדי, והיא הרגישה קטנה מאוד.

בחשבון נאנה פתאום חייכה. מספרים היו חברים שלה בכל שפה. היא פתרה תרגיל, והמורה רחל אמרה, “כל הכבוד!” מאותו יום נאנה למדה בכל ערב מילה חדשה. אמא תמר הדביקה פתקים על הדלת, על השולחן ועל החלון. אבא דוד הקשיב כשנאנה קראה בקול.

לאט לאט המילים נהיו שביל. ילדי הכיתה הזמינו אותה למשחק, ונאנה אמרה בעברית ברורה: “אני באה!” כשגדלה, נאנה הפכה למורה. היא זכרה תמיד איך מרגישה ילדה חדשה, ולכן אמרה לכל תלמיד: “אל תוותר על עצמך. בתוך הקושי גדל כוח גדול.”