היער הקסום

היער הקסום

המכשף פסע בחריקה בין העצים הגבוהים של היער הקסום, הגלימה הכחולה שלו נגררת על העלים היבשים. הוא היה בטוח שהוא פותח שער לעיר הקרובה, אבל בטעות הגיע ליער שורץ חיות מוזרות וענקים רועמים.

"נהדר," הוא מלמל לעצמו, "עוד טעות בחישוב של אבקת הירח." הוא לא בא לטייל – הוא בא כדי למצוא את תיבת האוצר שלו, שנעלמה אחרי ניסוי כושל בכישוף מעבר-מקום.

בין השיחים צץ לפתע גובלין נמוך וירקרק, עם עיניים נוצצות מסקרנות. "איבדת משהו, מכשף?" שאל הגובלין, מחייך חיוך קצת יותר מדי רחב.

"את תיבת האוצר שלי," ענה המכשף בחשד. "קופסה קטנה, אבל מלאה בדברים גדולים מאוד." הגובלין גיחך ואמר: "אם זה קשור לזהב ולכוח, יש רק יצור אחד כאן שמחזיק דברים כאלה."

המכשף הרים גבה. "למי אתה מתכוון?" הגובלין הצביע עמוק לתוך היער הקסום. "לענק. ולדרקון שלו. הם לא בדיוק אוהבים אורחים."

המכשף בלע רוק, אבל לא ויתר. הוא ידע שבתוך התיבה נמצאים גם הזיכרונות הקסומים שלו – תמונות מהילדות, מריח הקוסקוס של סבתא ועד ליום שבו למד להטיל את הכישוף הראשון.

הגובלין הציע עסקה: "אני אוביל אותך, ואתה תלמד אותי כישוף קטן. משהו מרשים, אבל לא מסוכן מדי." המכשף חשב לרגע ואז הנהן. "בסדר. אבל בלי טריקים."

הם צעדו יחד בין עצים זוהרים ופטריות כחולות שהאירו את הדרך. מדי פעם נשמעו שאגות רחוקות, כמו רעמים שמתגלגלים בבטן האדמה.

לבסוף הגיעו למערה ענקית, שפתה מסומנת בשריטות ציפורניים עמוקות. מתוך המערה בקע אור כתום וריח של עשן.

פתאום צל שחור עצום כיסה את פתח המערה. דרקון ירוק-כסף יצא החוצה, עיניו בורקות כמו שני ירחים קטנים. "מי מעז להפריע למנוחת הענק?" נהם.

המכשף הרים ידיים באיטיות. "אני רק בא לקחת משהו ששייך לי – תיבת אוצר קטנה, עם סמל של כוכב." הדרקון צמצם עיניים. "הענק אמר שהתיבה הזאת מסוכנת. היא גורמת לזיכרונות לחזור, גם כשהם כואבים."

המכשף שתק לרגע, ואז אמר: "אולי זה בדיוק מה שאני צריך. אי אפשר לברוח מהעבר לנצח." הדרקון הביט בו, מופתע מהכנות.

אחרי רגע ארוך, הדרקון הסתובב ונכנס למערה. הוא חזר עם תיבה קטנה ומאובקת. "אם תיקח אותה, תצטרך להתמודד עם כל מה שבתוכה," הזהיר.

"אני מוכן," אמר המכשף, ולחץ את התיבה אל ליבו. זיכרונות חמים וקרים הציפו אותו בבת אחת – טעויות, הצלחות, חברים שאיבד.

הענק לא הופיע, כאילו גם הוא הבין שהקרב האמיתי הוא בתוך הלב. המכשף קיים את הבטחתו ולימד את הגובלין כישוף קטן של אור, שיוצר כוכבים זעירים באוויר.

כשהוא פתח שער חדש כדי לצאת מהיער הקסום, המכשף הביט בדרקון. "אם אי פעם תצטרך לזכור מי אתה באמת, תבוא לבקר," אמר. הדרקון חייך חיוך דק, והיער שתק – אבל הפעם, זה היה שקט טוב.