הילד שהציל את הכלב

היה היה כלב קטן ושמו רקס. הכלב חי בבית של אנשים כדי לשמור עליהם ועל הבית מפני גנבים. האנשים לא אהבו אותו. יום אחד הפיל בטעות הכלב סיר מרק שבישלה אחת מבנות המשפחה. בני המשפחה צעקו על רקס : "נמאס לנו שאתה בביתנו! לך מכאן!". בני המשפחה גרשו את רקס מהבית. רקס ברח לרחובות ובמהלך הבריחה שלו דרך על קוץ קטן וחד. רקס בכה וכאבה לו מאוד הרגל. הוא צלע ולא הצליח לדרוך על הרגל. רקס ניסה לבקש עזרה מאנשים אבל הם צעקו: "לך מכאן! לך מכאן!". רקס הלך במשך ימים עצוב ובודד ברחובות וחיפש עזרה ומזון בפחים.

באחד הימים פגש ילד קטן ושמו מתן וחשב בליבו: "בטח שוב יגרש אותי". אבל מתן לא גירש את רקס, להפך הוא לקח את רקס והביא לביתו. כשנכנס הבייתה אמו צעקה: "מה זה, מה הבאת הבייתה"? אמא, זה כלב שמצאתי ברחוב. מצאתי אותו פצוע ברגל, רעב ורועד מקור. מתן ביקש מאמא :" בבקשה אפשר להשאיר אותו בבית"? "טוב" אמרה אמא תשאיר אותו אצלנו ונטפל בו. לקחו אמא ומתן את רקס לוטרינר, שם הוא קיבל טיפול. במשך ימים דאגו לו אמא ומתן. האכילו אותו, שיחקו אותו, אהבו אותו. רקס חזר לדרוך על רגלו והיה שמח ומאושר. חשב רקס: "לא הייתי מצליח לדרוך על הרגל בלי העזרה של האנשים הטובים האלה. איזה מזל יש לי"!