HE69–12مقتطف من القصة
ערבית מתחילה באות
אנחנו כבר מכירים כמה מילים בערבית. עכשיו נתחיל להכיר גם את האותיות שמהן המילים מורכבות. באלפבית הערבי יש 28 אותיות. כמו בעברית, קוראים וכותבים מימין לשמאל. בכל עמוד נפגוש אות אחת ושתי מילים שמכילות אותה. נקשיב למילים, נחזור עליהן בקול וננסה למצוא בתוכן את האות. לא צריך לזכור הכול בפעם הראשונה. בכל ביקור בספר נכיר קצת יותר.
קודם מסתכלים על האות הגדולה. אחר כך מקשיבים לצליל שלה ולשתי המילים. לבסוף מחפשים את האות בתוך המילים. האות יכולה להופיע בתחילת המילה, באמצע או בסוף. כשהיא מתחברת לאותיות אחרות, הצורה שלה עשויה להשתנות.
הכתיבה בעברית עוזרת לנו להתקרב להגייה, אבל חשוב גם להקשיב: לא את כל הצלילים בערבית אפשר לכתוב בדיוק באותיות עבריות.
כשנכתוב „צליל עמוק”, הכוונה לא תהיה לדבר חזק יותר, אלא להפיק את הצליל בחלל הפה בצורה אחרת. זו האות **ا**, ושמה אַלִיף. בשתי המילים שלנו היא מסמנת תנועת **אַ ארוכה**.
אליף אינה פשוט „א בעברית”: היא יכולה גם לשמש בסיס לסימן אחר, שנכיר בהמשך. **דלת.** باب הגייה: **בַּאבּ**. **אש.** نار הגייה: **נַאר**. מצאו את הקו הגבוה של אליף בשתי המילים.
זו האות **ب**, ושמה בַּא. הצליל שלה קרוב ל־**בּ** בעברית. **בית.** بيت הגייה: **בֵּית**. **ילדה.** بنت הגייה: **בִּנְת**. שימו לב: לאות בַּא יש נקודה אחת מתחתיה.
זו האות **ت**, ושמה תַא. הצליל שלה קרוב ל־**ת** בעברית. **תאנים.** تين הגייה: **תִין**. **תותי עץ.** توت הגייה: **תוּת**. לתַא יש שתי נקודות מעליה.
בסוף המפגש קאי וגם ואי מסדרים על השולחן כרטיסיות של אותיות ומילים. הם מזכירים לנו שהדרך הכי טובה ללמוד היא להסתכל, להקשיב, לומר בקול ולחפש את האות בתוך המילה.
בכל פעם שחוזרים לספר, העין מזהה עוד צורה, והאוזן שומעת עוד צליל.
