עצי זית

עצי זית

הסבא עצם את עיניו לאט, אך המשיך להקשיב. לחשה נכדתו: "סבא נרדם", ושמע צעדים יוצאים מהחדר. הוא פקח את עיניו והביט בחדר החשוך. התהפך על צידו השמאלי, חש עייפות רבה, והביט דרך החלון אל הבוסתן שלו, ועצי הזית נראו לו כאילו הם מביטים בו בפחד.

הסבא חייך ולחש לעצמו: "אתה עייף, סוף סוף התעייפת.. החיים יפים, נתת לחיים כפי שהם נתנו לך". הוא נזכר איך נתן פירות, ילדים ונכדים, ואיך החיים נתנו לו את היכולת לעשות כרצונו. הוא נזכר שלפני חודש בלבד היה פעיל בעבודה. קרא לו בנו חאלד: "אתה עדיין צעיר, אבא!" והוא ענה לו: "אשאר צעיר עד שאמות, האדמה נאמנה למי שמטפח אותה". חאלד צחק וקפץ על אביו, ונישק את זקנו הלבן ארוכות. אחר כך כרע על האדמה ולקח חופן עפר ולחש: "אלוהים, בזכות העפר הזה, הארך את ימיו".

הסבא חזר להביט דרך החלון אל הבוסתן. הוא נזכר כשהוא נטע את העצים לפני ארבעים שנה בידיו, ואיך אמר לו אביו אז: "עליך לרווח בין כל עץ לעץ.. הזית לא יזין אותך עכשיו". הסבא הסיר את השמיכה הדקה, וכשניסה לשבת חש בכוח מוזר זורם באיבריו. הוא תהה: "האם הבראתי?" שכן לא היה יכול לזוז כמעט חודש. הוא ירד ממיטתו מעץ והתקדם אל החלון, ואז חצה אותו. כשהרגליים נגעו באדמה, הוא חש בחום העפר, והבין שגופו קר מאוד.

הוא התקדם אל העץ הראשון וחיבק את גזעו בחיבה מופלאה. ניסה להיזכר בצורתו מאז שנטע אותו לראשונה, ליטף את קצה הגזע וחייך, והרגיש כאילו ענפי העץ מחבקים אותו. הוא צעד כמה צעדים אל עץ הזית השני והתיישב על ברכיו לידו. הוא ליטף באצבעותיו את העפר שסביבו, הוא מחוספס ויבש, ונזכר שהעונה קיץ. הסבא חש בשמחה עצומה, והחל לעבור מעץ לעץ. הוא לחש לכל אחד מהם סיפור מרתק על צמיחתם יחד איתו וצמיחתו איתם. הזקן החל להתרחק לעבר הבית, וכשהגיע קרוב לחלון חש בהתמוטטות ופחד. הוא החל לבכות בבכי חנוק, והביט בעצים, שנראו לו כאילו הם מתכופפים לאדמה. הוא אמר בקול שקט: "את תהיי נאמנה לילדיי ונכדיי, נאמנה לאדמה שנשאה אותך כל השנים הללו". והוא הרגיש כאילו העצים מבטיחים לו זאת.

הסבא חצה את שפת החלון חזרה למיטתו, ושכב על צידו השמאלי. הוא ניסה להביט דרך החלון אל הבוסתן והעצים, ושמע כאילו קול גשם נוגע באדמה היבשה. הוא פקח את עיניו היטב, וראה מים נופלים מעצי הזית. הזקן התפלא כשהוא נזכר שהוא בחודש אוגוסט, אך התמונות החלו להיעלם מעיניו, ואז הוא נכנע. בבוקר התפלאו ילדיו ונכדיו של הזקן כשגילו שהאדמה בבוסתן רטובה, כאילו גשם כבד ירד. הנכדה אמרה לאמה: "האם ירד גשם?" האמא ענתה בהפתעה: "זה גשם!" הנכדה חזרה ואמרה: "בואי נספר לסבא". הן נכנסו לחדרו של הזקן, והנכדה התקרבה אליו. הסבא היה עם עיניים עצומות, כאילו ישן שינה עמוקה, וחיוך מתוק על שפתיו. הנכדה ניערה אותו: "סבא.. סבא.." אך הוא לא ענה, והשמש בחוץ עלתה לאופק.