HE415–17कहानी का पूर्वावलोकन
הכבשה
יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לַמּוֹשָׁב עֵדֶר עִזִּים חָדָשׁ, וְשֶׁלִי פָּגְשָׁה אֶת גִּלְעָד הָעֵז. גִּלְעָד הָיָה שׁוֹבָב וּמָלֵא חַיִּים, וּכְשֶׁחִיֵּךְ אֵלֶיהָ, שֶׁלִי הִרְגִּישָׁה פַּרְפַּרִים בַּבֶּטֶן. שֶׁלִי הֶחְלִיטָה לְשַׂחֵק עִם גִּלְעָד וּלְלַמֵּד אוֹתוֹ לִרְקֹד בַּשָּׂדֶה. גִּלְעָד צָחַק וְהִתְחִיל לַקְפֹּץ בְּקִצּוּרִים, וּשֶׁלִי שָׁמְעָה אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁל רֶגַע הַטֶּבַע.
אֲבָל שְׁאָר הַכְּבָשִׂים בָּעֵדֶר הִתְחִילוּ לְלַחֵשׁ. "כִּבְשָׂה וְעֵז לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים," אָמְרוּ. "זֶה לֹא טִבְעִי, זֶה לֹא נָכוֹן!"
שֶׁלִי הִרְגִּישָׁה עֲצוּבָה מְאוֹד. הִיא אָהֲבָה אֶת גִּלְעָד, אֲבָל לֹא רָצְתָה לְהִתְנַתֵּק מֵהָעֵדֶר שֶׁלָּהּ. בְּלַיְלָה אֶחָד הִיא יָשְׁבָה לְבַדָּהּ וּבָכְתָה.
יוֹנָתָן הָרוֹעֶה רָאָה אוֹתָהּ וְיָשַׁב לְיָדָהּ. "שֶׁלִי," הוּא אָמַר בְּעֲדִינוּת, "אַהֲבָה אֲמִתִּית לֹא רוֹאָה הֲבָדָלִים. הַלֵּב שֶׁלָּךְ יוֹדֵעַ מָה נָכוֹן בִּשְׁבִילֵךְ."
בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת, שֶׁלִי הִזְמִינָה אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים לְמִפְגָּשׁ. הִיא סִפְּרָה לָהֶם עַל הַיְּדִידוּת הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלָּהּ עִם גִּלְעָד, וְאֵיךְ הוּא גָּרַם לָהּ לְהִרְגִּישׁ מְאֻשֶּׁרֶת.
אֲנַחְנוּ שׁוֹנִים, זֶה נָכוֹן," אָמְרָה שֶׁלִי בְּאֹמֶץ. "אֲבָל הַשּׁוֹנוּת הַזֹּאת הִיא הַכֹּחַ שֶׁלָּנוּ, לֹא הַחֻלְשָׁה שֶׁלָּנוּ."
לְאַט לְאַט, הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים הִתְחִילוּ לְהָבִין. הֵם רָאוּ שֶׁכְּשֶׁשֶּׁלִי וְגִלְעָד יַחַד, הֵם מְאֻשָּׁרִים וּמַפְרִיחִים אֶת כֻּלָּם.
כֶּשֶׁת אַהֲבָה צִבְעוֹנִית הוֹפִיעָה בַּשָּׁמַיִם אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם, שֶׁלִי וְגִלְעָד יָשְׁבוּ יַחַד וְהִסְתַּכְּלוּ עָלֶיהָ. "כְּמוֹ הַקֶּשֶׁת הַזֹּאת," לָחַשׁ גִּלְעָד, "כֻּלָּנוּ שׁוֹנִים אֲבָל יַחַד אֲנַחְנוּ יְפֵי תֹּאַר."
מֵאוֹתוֹ יוֹם, הַמּוֹשָׁב הָיָה מָקוֹם שֶׁבּוֹ כְּבָשִׂים וְעִזִּים חָיוּ בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה. וְשֶׁלִי לִמְּדָה שֶׁהַלֵּב לֹא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת – הוּא פָּשׁוּט אוֹהֵב.
הכבשה שמחה הכבשה שמחה רצה בשדה הירוק. הכבשה רואה פרחים יפים וצוחקת בשמחה. הכבשה קופצת סביב הפרחים ונהנית מהשמש החמימה.
