HE211–13कहानी का पूर्वावलोकन
הזהב
יוֹנָתָן יָשַׁב בְּחֶדֶר שֶׁלּוֹ וְהִסְתַּכֵּל בַּטֶּלֶפוֹן. קְבוּצַת הַוַּואטְסְאַפּ שֶׁל הַכִּתָּה הָיְתָה מְלֵאָה בְּתָמוּנוֹת מֵהַמְּסִבָּה שֶׁהָיְתָה אֶתְמוֹל, מְסִבָּה שֶׁלֹּא הֻזְמַן אֵלֶיהָ.
בַּבֹּקֶר, בְּבֵית הַסֵּפֶר, נוֹעָה שָׂמָה לֵב שֶׁיּוֹנָתָן יוֹשֵׁב לְבַד. הִיא הִתְקָרְבָה אֵלָיו וְשָׁאֲלָה: "מָה קָרָה? נִרְאֶה לִי שֶׁאַתָּה עָצוּב." יוֹנָתָן סִפֵּר לָהּ עַל הַתְּחוּשָׁה שֶׁל דְּחִיָּה.
נוֹעָה חָשְׁבָה רֶגַע וְאָמְרָה: "תִּשְׁמַע, אֲנִי מְבִינָה אוֹתְךָ. גַּם לִי קָרָה כָּזֶה פַּעַם." הִיא הִסְבִּירָה לוֹ שֶׁלִּפְעָמִים אֲנָשִׁים לֹא חוֹשְׁבִים עַל הָרְגָשׁוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהוּא לֹא שָׁווֶה.
רוֹן עָבַר בְּמִקְרֶה וְשָׁמַע אֶת הַשִּׂיחָה. הוּא עָצַר וְאָמַר: "סְלִיחָה, יוֹנָתָן. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא הִזְמַנְתָּ. זֶה הָיָה טֶעוּת שֶׁל הַמְּאַרְגְּנִים." יוֹנָתָן רָאָה שֶׁרוֹן מִתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת.
נוֹעָה הִצִּיעָה: "בּוֹאוּ, בְּשַׁבָּת נֵלֵךְ לְסֶרֶט יַחַד, כֻּלָּנוּ." יוֹנָתָן חִיֵּךְ וְהִרְגִּישׁ שֶׁהַתְּחוּשָׁה הָרָעָה מִתְחִילָה לַעֲבֹר. הוּא הֵבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲבֵרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁאִכְּפַּת לָהֶם.
בַּשָּׁבוּעוֹת שֶׁאַחֲרֵי כֵן, יוֹנָתָן הִקְפִּיד לְשַׂגֵּם עַל כָּל הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה. הוּא יָדַע שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם, וְהוּא רָצָה לָתֵת אֶת זֶה לַאֲחֵרִים.
הַסִּפּוּר לִמֵּד אוֹתוֹ שֶׁחֲבֵרִים אֲמִתִּיִּים הֵם אֵלֶּה שֶׁרוֹאִים אוֹתְךָ גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה. וְשֶׁלִּפְעָמִים, הַפְּגִיעָה הַכִּי גְּדוֹלָה יְכוֹלָה לְהָפֵךְ לְחִבּוּר הַכִּי חָזָק.
