HE38–10कहानी का पूर्वावलोकन
אסתר המלכה מצילה את עמה
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאוֹד, בְּפָרַס הָעַתִּיקָה, חָיָה נַעֲרָה יְהוּדִיָּה יְתוֹמָה בְּשֵׁם אֶסְתֵּר. דּוֹדָהּ מָרְדֳּכַי, אִישׁ טוֹב וְחָכָם, גִּדֵּל אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה וְלִמֵּד אוֹתָהּ תָּמִיד לְהִזָּכֵר מֵאַיִן הִיא בָּאָה.
יוֹם אֶחָד, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ חִיפֵּשׂ מַלְכָּה חֲדָשָׁה לְאַרְמוֹנוֹ הַגָּדוֹל. נְעָרוֹת רַבּוֹת הִגִּיעוּ מִכָּל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה, וְאֶסְתֵּר הָיְתָה בֵּינֵיהֶן. הַמֶּלֶךְ הִתְפַּעֵל מִיָּפְיָהּ וּמֵחָכְמָתָהּ, וּבָחַר בָּהּ לִהְיוֹת הַמַּלְכָּה.
אֶסְתֵּר לֹא סִיפְּרָה לְאִישׁ שֶׁהִיא יְהוּדִיָּה, כְּפִי שֶׁמָּרְדֳּכַי הִמְלִיץ לָהּ. הִיא הִתְנַהֲגָה בְּחָכְמָה וּבְצִנְעָה, וְכֻלָּם בָּאַרְמוֹן אָהֲבוּ אוֹתָה. מָרְדֳּכַי הָיָה מַגִּיעַ מִדֵּי יוֹם לְשַׁעַר הָאַרְמוֹן כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה שְׁלוֹמָהּ.
אֲבָל בָּאַרְמוֹן הָיָה שַׂר רָשָׁע בְּשֵׁם הָמָן, שֶׁאָהַב מְאוֹד שֶׁכֻּלָּם יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. מָרְדֳּכַי סֵרֵב לְהִשְׁתַּחֲווֹת, כִּי יְהוּדִים מִשְׁתַּחֲוִים רַק לֵאלֹהִים. הַדָּבָר הֶכְעִיס מְאוֹד אֶת הָמָן הָרָשָׁע.
הָמָן הִתְכַּנֵּן תּוֹכְנִית נוֹרָאָה: הוּא שִׁכְנַע אֶת הַמֶּלֶךְ לְהוֹצִיא חוֹק שֶׁיַּשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בַּמַּמְלָכָה. הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה הִיא יְהוּדִיָּה, חָתַם עַל הַצַּו הָרַע. כְּשֶׁמָּרְדֳּכַי שָׁמַע עַל כָּךְ, לִבּוֹ נִשְׁבַּר וְהוּא בָּכָה מָרָה.
מָרְדֳּכַי שָׁלַח מֶסֶר דָּחוּף לְאֶסְתֵּר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהִכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. אֲבָל אֶסְתֵּר יָדְעָה שֶׁזֶּה מְסֻכָּן: מִי שֶׁנִּכְנָס אֶל הַמֶּלֶךְ בְּלִי קְרִיאָה עָלוּל לְהִתְעַנֵּשׁ בְּמָוֶת! הַלֵּב שֶׁלָּהּ דָּפַק חֲזָק מִפַּחַד.
אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים, אֶסְתֵּר לָבְשָׁה אֶת שִׂמְלַת הַמַּלְכוּת הַיָּפָה שֶׁלָּהּ וְעָמְדָה בְּאֹמֶץ לֵב בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. לִבָּהּ פָּחַד, אֲבָל הִיא יָדְעָה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהַצִּיל אֶת עַמָּהּ. הַמֶּלֶךְ הִבִּיט בָּהּ וְחִיֵּךְ, וְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב – סִימָן שֶׁהוּא מְקַבֵּל אוֹתָה!
אֶסְתֵּר הִזְמִינָה אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת הָמָן לִסְעוּדָה מְיֻחֶדֶת. בַּסְּעוּדָה, הִיא גִּלְּתָה בְּאֹמֶץ שֶׁהִיא יְהוּדִיָּה, וְסִיפְּרָה לַמֶּלֶךְ עַל תּוֹכְנִיתוֹ הָרָעָה שֶׁל הָמָן. "הָמָן רוֹצֶה לְהַשְׁמִיד אוֹתִי וְאֶת עַמִּי," אָמְרָה בְּקוֹל רוֹעֵד אֲבָל נֶחְרָץ.
הַמֶּלֶךְ כָּעַס מְאוֹד עַל הָמָן הָרָשָׁע שֶׁרִמָּה אוֹתוֹ. הוּא הֵבִין שֶׁאֶסְתֵּר אַמִּיצָה וְנֶאֱמֶנֶת לְעַמָּהּ. הַמֶּלֶךְ בִּטֵּל אֶת הַצַּו הָרַע וְנָתַן לַיְּהוּדִים אֶת הַזְּכוּת לְהָגֵן עַל עַצְמָם.
כָּל הַיְּהוּדִים שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ! הֵם נוֹשְׁעוּ בִּזְכוּת אֹמֶץ לִבָּהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. מָרְדֳּכַי הָיָה גֵּאֶה בִּבַת דּוֹדוֹ, שֶׁלֹּא פָּחֲדָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן. מֵאָז וּמֵעוֹלָם, הַיְּהוּדִים זוֹכְרִים אֶת הַיּוֹם הַזֶּה בְּחַג פּוּרִים.
