HE37–9תצוגה מקדימה של הסיפור
igalya
יום אחד, באמצע העיר הרועשת, מצאו מיכל ואיתי ארנב לבן מתחבא ליד תחנת האוטובוס. הוא רעד כולו והאוזניים הארוכות שלו הסתבכו בשקית ניילון.
״אל תדאג, נציל אותך,״ לחשה מיכל וחתכה בזהירות את השקית. הארנב קפץ החוצה ועשה סיבוב קטן, כאילו אמר ״תודה״.
הם קראו לו ״עירנב״ כי גר בעיר ולא בשדה. איתי הציע לקחת אותו לווטרינר שבמרפאה הקטנה ברחוב הראשי.
בדרך, כל הילדים שעברו לידם עצרו להסתכל. ״וואו, יש לכם ארנב אמיתי בעיר!״ קרא גיל, השכן ממול.
אחרי שהווטרינר בדק אותו, חזרו הביתה ומצאו קרטון נקי עם שמיכה ישנה. ״פה תהיה המיטה שלך עד שנמצא לך בית קבוע,״ אמרה מיכל.
בערב, כשאורות העיר נדלקו, ישבו כולם במרפסת וצפו במכוניות. עירנב נרדם על הברכיים של איתי, והעיר הרועשת פתאום הרגישה קצת יותר כמו בית.
