רינה ובעלי החיים

רינה ובעלי החיים

מעת:הלל סרור

רינה ובעלי החיים

מאת הלל סרור

יום אחד רינה קמה בבוקר והכינה תיק לבית הספר. בדרך היא ראתה חתולה עם גורה ,כשרינה הסתכלה עליהם היא ראתה שהגורה פצועה ביד היא הלכה בזהירות לחתולה וניסתה להבין איך זה קרה?

כשהגורה ראתה את רינה היא ישר נבהלה! החתולה השנייה הגנה עליה, רינה הבינה שזו כנראה אימא של החתולה, רינה קצת פחדה אבל לא וויתרה היא התקדמה עוד קצת ואז בשנייה אחת החתולה קפצה על רינה!!

רינה קיבלה שריטה חזקה והיא התחילה לבכות, לאחר כמה שניות כשהחתולה ראתה שהיא בוכה היא התקרבה אליה וליקקה אותה. פתאום רינה התחילה לצחוק ולחייך, החתולה כבר לא כעסה והיא נתנה לרינה לראות מה קרה לגורה שלה.

רינה לא נגעה בגורה כדי לא להפחיד אותה היא ניסתה להבין איך זה יכול לקרות?! באותו הרגע רינה שמעה צלצול היא נזכרה ואמרה: "אוי לא אני מאחרת לבית הספר!" היא לא רצתה לעזוב את החתולות. היא הראתה סימן עם היד שסימל על "לחכות" היא אמרה לעצמה בראש "אני מקווה שהן הבינו".

רינה רצה כל כך מהר שעוד שניה נפלה היא פתחה את הדלת והייתה בלחץ המורה אמרה לרינה: "בואי אלי". רינה ניגשה למורה, המורה אמרה: "זה בסדר, זו פעם הראשונה שאת מאחרת". רינה הייתה שמחה והלכה לכיסא. ברקע התנגן צלצול לסיום השיעור "ילדים אתם יכולים ללכת" אמרה המורה. רינה כל כך שמחה כי היא רצתה לראות עוד פעם לראות את החתולות ולעזור להן.

רינה יצאה מבית הספר והסתכלה ולא ראתה את החתולות, היא רצה בכל רחבת בית הספר ולא מצאה. היא התאכזבה וחזרה הביתה עצובה... רינה הכינה שיעורי בית וקראה ספרים על בעלי חיים וכשהיא התחילה לקרוא עלה לה מצב הרוח ומרוב שהיא קראה הרבה ספרים כבר הגיע הלילה רינה החליפה בגדים והלכה לישון ואמרה לעצמה "מחר זה היום הגדול".

רינה קמה מהמיטה שלה והסתכלה על החדר, היא נדהמה. היא ידעה שהיום זה יום הולדתה וההורים שלה קנו לה חתולה, ארנבת, ציפור ועוד הרבה חיות היא שאלה אותם: "איך ידעתם שאני כל כך אוהבת חיות?" אבל בכל זאת היא כל כך שמחה שעוד שניה בכתה..

החיה הראשונה שרינה לקחה הייתה הציפור, היא החזיקה אותה על הכתף ופתאום הציפור אמרה, "שלום" ואז רינה הבינה שזו ציפור מדברת?!?! היא כל כך שמחה וליטפה את הציפור. הראש של הציפור נשען על הכתף של רינה

החיה השנייה הייתה הארנבת, הארנבת קפצה בכל החדר וקפצה על הידיים של רינה היא ממש נבהלה היא פחדה שהארנבת תיפול, הצבע של הארנבת היה חום לבן, צבע ממש יפה שמחתי מאוד לראות אותה מקפצת על המיטה ובחדר.

החיה השלישית הייתה החתולה, רינה אמרה לעצמה בלב "זאת לא סתם חתולה זאת החתולה שלי" החזקתי את החתולה בידיים והיא הייתה ממש נעימה כמו כרית זאת הייתה גורה בת 4 חודשים שאוהבת לשחק, אוהבת ליטופים, קופצת ורינה ידעה את זה כי עברה את הרגע הזה.

רצתי לאימא כדי להגיד לה תודה ואז שאלתי את אותה שאלה "איך ידעת?" אימא אמרה: "אני תמיד רואה אותך ליד חיות קוראת ספרים של חיות עוזרת לבעלי חיים בחוץ בלי פחד".

הרגשתי כל כך שמחה ואז אימא אמרה לי שיש עוד חיה אחת שאני בטוחה שתאהבי התחלתי להתרגש ואימא אמרה לי: "תעצמי את העניים" הייתי קצת בלחץ מה זה יכול להיות דג? פנדה? אריה??? רינה אמרה לעצמה בראש "אין סיכוי שזה אריה" וצחקה...

אימא החזיקה את החיה הקטנה בידיים ואמרה לרינה "3,2,1 תפתחי!" פתחתי את העניים וראיתי שזה כלב קטן וחזק, כל כך התרגשתי כי זה היה חיית החלום שלי ישבתי על הברכיים והכלב התקרב אלי ואז אימא אמרה לי: "איך תקראי לו?" אמרתי לה אולי נקרא לו "פוצין" אימא אמרה לי: "איזה שם מתוק".

אחרי 3 חודשים פוצין היה כבר גדול וחזק וגם הציפור הארנבת והחתולה גדלו ממש מהר אבל פתאום רינה לא מצאה את הארנבת! היא חיפשה בכל הבית בגינה בסלון בחדר ולא מצאה רינה כבר התאכזבה היא הלכה לאימא וסיפרה לה גם אימא לא יכלה להאמין לזה.

רינה לא וויתרה! היא הלכה לאימא ואמרה לה בביטחון: "אני הולכת למצוא את הארנבת גם אם היא תלך רחוק מהעיר" אימא אמרה לה: "יש הרבה ארנבות בצבע של הארנבת שלנו, אבל אני סומכת עליך". רינה אמרה "תודה" ורצה לקחת תיק עם מים אוכל טלפון וגזר בשביל הארנבת ואז אמרה לעצמה "ההרפתקה מתחילה ברגע זה".

המקום הראשון שנלך אליו זה הפארק ליד הבית רינה יצאה החוצה חיפשה בן הנדנדות שאלה ילדים ואף אחד לא ידע רינה ידע שרק התחלנו את ההרפתקה אז היא לא התאכזבה היא חשבה לאיזה עוד מקום נלך?

המקום השני יהיה העיר. רינה חיפשה במסעדות, בגלדריה, בחנות הצעצועים ואף אחד לא ידע... ואז נזכרה רינה בחברה שלה שגרה בעיר, אולי היא יודעת עליתי במדרגות ודפקתי בבית של חברה שלי, שאלתי אותה והיא אמרה שהיא גם לא יודעת אבל רינה עדיין לא הייתה עצובה...

רינה כבר התחילה לדאוג, איפה עוד נחפש? אולי בבית הספר רינה הלכה כל הדרך ברגל וחיפשה, אולי היא בתוך בית הספר? אולי היא בגינה או בכלל בכיתה? ראיתי את אחד החברים שלי וצעקתי "ראית אולי ארנבת בצבע חום לבן??!" ואז הוא ענה לי את התשובה הרגילה "לא" רינה קצת התאכזבה אבל לא וויתרה!

איפה הארנבת יכולה להיות? רגע נזכרתי ארנבת אוהבת לקפץ, אוהבת לשחק בגינות החווה החקלאית! רינה הלכה והלכה חצי שעה והגיעה למקום, המקום היה סגור אבל ראיתי שם את האחראי ושאלתי אותו "אתה יכול לפתוח בבקשה? אני מחפשת את הארנבת שלי" האחראי הכניס אותי ואמרתי לו תודה חיפשתי ואז ראיתי ארנבות בכל מיני צבעים אבל שלי פה?

אולי הארנבת נמצאת כאן? אבל איך אמצא אותה אה! הגזר אולי, הוצאתי את הגזר וקירבתי את הגזר לארנבות אבל איך אדע מה שלי? משהו אחד מיוחד בא שאומרים לה לחכות היא מסתובבת ואז יושבת אני בטוחה שככה אמצא אותה

ואז פתאום האחראית בא! מה אני אעשה?! טוב לדבר זה הדרך הכי נכונה לעשות. האחראית התקרבה אלי ושאלה אותי מי את? אמרתי לה שקוראים לי רינה ואיבדתי את הארנבת שלי בצבע חום לבן אולי ראית אותה? האחראית כן כעסה אבל היא הקשיבה לי היא אמרה לי לבוא אחריה ואני באתי אחריה לאן שהיא לקחה אותי

האחראית הביאה אותי לחדר עם הרבה ארנבות היא אמרה לי "תחפשי את שלך" ואמרתי לה "אוקיי" הוצאתי את הגזר מהתיק ואז אני מסתכלת בפנים הטלפון שלי מצלצל הוצאתי את הטלפון וראיתי שאימא התקשרה אלי יותר מ 25 פעמים! אני בטוחה שגרמתי לה להיות בלחץ התקשרתי אליה והיא התחילה לשאול איפה אני? איך אני? ואמרתי לה "שאני בחווה החקלאית והכול בסדר" אימא שלי נרגעה אחרי זה..

אוקיי עכשיו הגיע הזמן להתחיל את המשימה הוצאתי את הגזר מהתיק ובדקתי אחת אחת הראשונה לא השניה לא השלישית לא העשירית לא כבר התחלתי להיות עייפה אבל עכשיו זאת האחרונה אמרתי לה חכי והיא לא הבינה ואז רינה אמרה לעצמה "לא משנה איפה את אני אמצעה אותך"

התחיל להיות כבר חשוך ורינה ממש עייפה אני חושבת שאני אחזור הביתה ומחר התחיל לחפש הוצאתי את הטלפון מהתיק ושאלתי את אימא אם היא יכולה לאסוף אותי אחרי רבע שעה היא הגיעה וחזרנו הביתה החלפתי בגדים וכל הלילה חשבתי על הארנבת שלי

יום אחרי רינה קמה מהמיטה ממש מוקדם והלכה לגינה היא ישבה והסתכלה על השמש והעננים נראו כמו הארנבת ורינה ביחד ואז רינה אמרה לעצמה "אולי היא בגינה או בבית?" היא חיפשה בכל הגינה ולא מצאה הסתכלתי בחדר בסלון במתפח באמבטיה והיא לא הייתה

רינה התחילה להיות ממש ממש לחוצה ועצובה והיא התגעגעה לארנבת שלה שמקפצת שרצה שאוהבת גזרים ואז הציפור שלי ישבה על הכתף ושאלה אותי לאט לאט איפה הארנבת? אמרתי לציפור שלי היא אבדה ואני מחפשת אותה אולי ראית אותה? הציפור אמר כן ואז רינה שאלה כל כך הרבה שאלות לאן היא הלכה??? הציפור אמר לאט לאט היא הלכה בכיוון הפארק שליד הים רינה אמרה "הפארק הזה? אה נכון היא תמיד אוהבת להיות שם" תודה ציפורי קטנה שלי

רינה רצה ממש מהר והגיעה למקום היא הסתכלה ימינה שמאלה ולא ראתה את הארנבת אולי... אני אחפש ליד החול ואז ראיתי כמה אנשים בים אז שאלתי אותם: "ראיתם אולי ארנבת קטנה בצבע חום לבן" האנשים אמרו שלא" היא אמרה תודה והלכה לנדנדות אמממ אולי היא פה? רינה מסתכלת ממש קרוב ואז היא אומרת" ראיתי משהו!" היא רצה אל הדבר החום לבן אבל אחרי זה היא ראתה חתולה רינה אמרה "אין סיכוי שאני אמצא אותה היא יכולה להיות בכלל מחוץ לעיר"

ואז רינה חשבה וחשבה איפה היא יכולה להיות, אה! הבית של סבתא אני חושבת. רינה לא רצתה לרוץ הפעם היא הלכה רגיל עד הבית של סבתא, רינה הגיע לבית של סבתא ודפקה בדלת. סבתא לוסי פתחה את הדלת וראתה את רינה ושאלה: "מה את עושה כאן לבד?!?" רינה אמרה לסבתא: "סבתא הכול בסדר רק רציתי לשאול האם ראית אולי ארנבת בצבע חום לבן?" סבתא לוסי אמרה: כן בטח היא כאן בבית את יודעת מי זאת הארנבת הזאת?" רינה אמרה: כן אני יודעת מי זאת הארנבת הזאת אימא הביאה לי אותה ביום ההולדת שלי"

סבתא לוסי הכניסה אותי הביתה ואז באמת ראיתי את הארנבת אבל לפני שהייתי בטוחה בדקתי משהו שמאוד מיוחד בא לקחתי את הגזר מהתיק ואמרתי לארנבת: "שבי" ואז ארנבת היסתובבה במקום וישבה רינה אמרה: "זה באמת הארנבת שלי!" שאלתי את סבתא לוסי: "אני יכולה לקחת אותה?" סבתא לוסי אמרה: "כן בטח אמרת שזה האנבת שלך"

לקחתי את הארנבת ויצאתי מהבית של סבתא לוסי הלכתי בהתרגשות הביתה עם הארנבת, כשהגעתי הביתה אמרתי לאימא: "אימא אני מצאתי את הארנבת!" אימא הסתובבה ואמרה: באמת?! אני ידעתי שתצלחי את אף פעם לא מוותרת.

לקחתי את הארנבת לחדר ואמרתי לעצמי: "אני הצלחתי ועברתי הרפתקה מאוד מיוחדת" ועכשיו אני הולכת לשמור על הארנבת הזאת טוב טוב כי אין עוד ארנבת מיוחדת כמו שלי.

רינה היא ילדה בת 8 שאוהבת חיות ומצילה חיות פצועות, לרינה יש הרבה חיות בבית שמשחקת איתם וצוחקת איתם אבל בהמשך רינה גילתה שהיא איבדה חיה שהייתה לה בבית רינה יוצאת להרפתקאות אך ורק בשביל החיה האבודה

מאת:הלל סרור

השם שלי זה הלל ואני רוצה לספר גם על עצמי כתבתי את הספר רינה ובעלי החיים כי אני ממש אוהבת חיות ואני אוהבת לעזור לחיות ואני מקווה שהספר יהיה מותח וכיפי