קרב החלל הקסום

קרב החלל הקסום

בחלק הכי רחוק של היקום, היה מקום מיוחד שנקרא **"החלל הקסום"**. שם הכוכבים רקדו כמו אורות קטנים במסיבה, והירחים היו בצבעי סגול, ירוק וזהב. כל כוכב שר, וכל שביל כוכבים סיפר סיפור אחר.

במרכז החלל הקסום גר ענק אחד, ענק ענקי, שקראו לו **סגולי**. הוא היה כולו סגול, מהשיער עד לקצות האצבעות. סגולי היה חזק מאוד, אבל גם מאוד מאוד אנוכי. "הכול שלי!" הוא היה צועק. "הכוכבים שלי! הירחים שלי! גם השביטים שלי!" אף אחד לא ממש אהב לבקר אצלו, כי הוא אף פעם לא חלק שום דבר.

באותו חלל קסום גר גם אריה צעיר וסקרן בשם **ליין**. רעמת הזהב שלו נראתה כמו שמש קטנה, ועיניו ברקו מסקרנות. ליין רצה לדעת הכול: "מה יש מאחורי הערפל הכחול?" "לאן נעלמים שבילי הכוכבים בלילה?" "מה יש מעבר לשחור של החלל?" הוא שאל, חקר, קפץ מכוכב לכוכב, ואף פעם לא התעייף מלגלות דברים חדשים.

אבל לא כל מי שגר שם היה נחמד.

במערה חשוכה על אסטרואיד אפור גר גמד אכזרי בשם **ענק הגמדיים**. השם שלו היה מצחיק, כי הוא היה באמת גמד קטן, אבל הוא התנהג כאילו הוא ענק: צעק, פקד, ואיים על כולם. "אני אהיה הכי חזק בכל החלל הקסום!" הוא אמר לעצמו. "כולם יעשו מה שאני אומר!"

לא רחוק ממנו, בתוך ענן גז בצבע כתום, גר דרקון גדול מאוד בשם **דרגון קנלוני**. הוא היה ארוך כמו רכבת, עם כנפיים רחבות וקשקשים נוצצים. אבל למרות המראה המפחיד שלו, היה לו דבר אחד בעייתי: הוא היה **פחדן**.

הוא פחד מחושך, פחד מרעש, פחד מכוכבים נופלים, ואפילו פחד מהזנב של עצמו. "אה! מי נגע בי?!" הוא היה צורח, ואז מגלה שזה רק הזנב שלו.

יום אחד נפגשו **ענק הגמדיים** ו**דרגון קנלוני** במערה האפורה. הגמד אמר בקול חלקלק: "דרגון קנלוני, אתה גדול ומפחיד. בוא ניקח יחד את השליטה על החלל הקסום! אתה תבהיל את כולם, ואני אשלוט עליהם!"

דרגון קנלוני רעד. "ל-ל-להבהיל את כולם? זה... מסוכן... אולי יכעסו עליי..."

"פחדן!" צעק הגמד. "אם תעזור לי, אף אחד לא יעז להתקרב אליך! כולם יפחדו ממך, ואתה תהיה המלך!"

דרגון קנלוני חשב לעצמו: *אם יפחדו ממני, אף אחד לא יתקרב אליי... אז אף אחד גם לא יפחיד אותי...* "אממ... טוב... בסדר," אמר בשקט. "אבל רק אם אתה מבטיח שלא יכאב לאף אחד."

הגמד חייך חיוך מרושע. "כמובן..." הוא שיקר.

בינתיים, על כוכב נוצץ בצורת לב, שיחק ליין האריה עם כוכבי אבק זהובים. פתאום שמע רעש חזק: "ווששששש!" שביל כוכבים שלם כבה ונעלם. אחריו עוד אחד, ועוד אחד.

ליין קפץ בבהלה. "זה לא רגיל..." הוא אמר. "אני חייב לגלות מה קורה!"

הוא רץ אל הענק סגולי, שישב על הירח הפרטי שלו ושמר על אוצר של אבני חן זוהרות. "סגולי! משהו רע קורה! שבילי הכוכבים נעלמים!"

סגולי משך בכתפיו. "לא אכפת לי. כל עוד האוצר שלי בסדר – שיעלם כל החלל!"

ליין לא ויתר. "אבל אם החלל הקסום ייעלם – גם הירח שלך, וגם האוצר שלך ייעלמו! אם ענק הגמדיים ודרגון קנלוני ישתלטו על הכול, הם גם ייקחו לך את הכול!"

סגולי נבהל. "ייקחו לי... את האוצר?!" הוא קם בבת אחת. "אף אחד לא נוגע באוצר שלי! אני בא איתך!"

וכך יצאו ליין הסקרן והענק האנוכי למסע ארוך בין כוכבים כבויים ושביטים בורחים. הם עברו דרך ענני גז צבעוניים, חצו טבעות של כוכבי לכת, וקפצו בין אסטרואידים כמו אבני דריכה בבריכה.

לאט לאט, סגולי התחיל לשים לב: "החלל הקסום כבר לא כל כך יפה..." הוא מילמל. "פחות אור... פחות שירים..."

ליין אמר בעדינות: "כששומרים הכול לעצמנו, האור נכבה. כשחולקים – האור נדלק."

לבסוף הגיעו למערה האפורה. שם עמד **ענק הגמדיים** על סלע גבוה וצעק: "עוד קצת! עוד כוכבים כבויים, ואני אהיה השליט!"

לידו עמד **דרגון קנלוני**, רועד כולו, ונושף אש קטנה מפחד.

ליין קרא אליהם: "ענק הגמדיים! תפסיק! אתה הורס את החלל הקסום!"

הגמד צחק. "זה כבר לא החלל שלכם. זה שלי!"

סגולי צעד קדימה, רעש צעדיו הדהד בכל המערה. "זה גם שלי!" הוא שאג. "ואני לא אתן לך לקחת אותו!"

דרגון קנלוני הסתכל סביב. הוא ראה את הכוכבים הכבויים, את החושך, ואת ליין הקטן שעומד באומץ מול כולם. "אני... אני לא אוהב את זה..." הוא לחש. "אני לא רציתי כל כך הרבה חושך..."

ליין פנה אליו ברוך: "דרגון קנלוני, אתה לא באמת רע. אתה פשוט מפחד. אבל כשמפחידים אחרים – הפחד רק גדל. אתה יכול לעזור לנו להחזיר את האור."

הדרקון בלע רוק. "לעזור?... אבל... מה אם זה מסוכן?"

סגולי אמר: "אני אהיה מלפנים. אתה תעוף מעליי. אם משהו יקרה – אני אגן עליך. ובתמורה... תעזור לנו להחזיר את הכוכבים."

משהו קטן זז בלב של סגולי. פעם ראשונה שהוא הציע לעזור למישהו.

דרגון קנלוני נשם עמוק. "טוב... אני אנסה."

ביחד הם בנו תכנית: - דרגון קנלוני יעוף גבוה וינשוף אש עדינה כדי להדליק שוב את שבילי הכוכבים. - ליין יקפוץ מכוכב לכוכב ויפזר אבק כוכבים זהוב כדי להחזיר את השירים. - סגולי יחסום את הדרך לענק הגמדיים ולא ייתן לו לכבות עוד כוכבים.

הגמד השתולל מכעס. "לא! זה אמור להיות שלי! הכול שלי!"

סגולי הסתכל עליו, כאילו רואה מראה. "פעם גם אני אמרתי 'הכול שלי'," הוא אמר בשקט. "אבל ככה נשארים לבד בחושך."

הוא פתח את שק אבני החן שלו ופיזר חלק מהן בשמיים. האבנים הפכו לכוכבים חדשים, צבעוניים ומנצנצים. ליין צחק מאושר, דרגון קנלוני חייך בפעם הראשונה, והחלל הקסום התמלא שוב אור.

ענק הגמדיים, שראה שהאור חוזר ושאף אחד כבר לא מפחד ממנו, ברח לתוך חור שחור קטן, ולא חזר יותר.

מאותו יום: - סגולי כבר לא היה כל כך אנוכי. הוא שמר על חלק מהאוצר, אבל חלק אחר חילק כדי לקשט את השמיים. - ליין המשיך לחקור, אבל עכשיו היו לו חברים למסע. - דרגון קנלוני עדיין פחד לפעמים, אבל בכל פעם שנבהל, הוא נזכר: *כשעוזרים לאחרים – הפחד קטן.*

והחלל הקסום? הוא הפך אפילו יותר קסום, כי עכשיו לא רק אור כוכבים האיר אותו – אלא גם אור של לבבות טובים.